קבוצות תמיכה לילדים שהוריהם פרודים או גרושים

במרכז לילד ולמשפחה של מחלקת הרווחה עוזרים לילדים שהוריהם נפרדו או התגרשו באמצעות קבוצות תמיכה קטנות. הקבוצות הן לילדים בגילאי 7-9 ולילדים בגילאי 9-21. השתתפות הילדים בקבוצה היא חלק ממערך כולל של המרכז לילד ולמשפחה המגיש עזרה למשפחות הנמצאות במשבר גירושין ופרידה. ההנחייה נעשית בידי שתי מנחות היוצרות בעבודתן המחשה של תקשורת חיובית בין שני בוגרים. עד כה התקיימו במרכז מספר קבוצות כאלו ואנו מוצאים אותן ככלי מתאים ומוצלח לסיוע לילדים להתמודד עם מציאות זו של חייהם. הכלי נמצא מוצלח לאחר משוב שהתקבל מהילדים עצמם, מגורמי החינוך, ומהורי הילדים שביקשו לצרף לקבוצות ילדים נוספים שלהם, ואף המליצו על השתתפות בקבוצה לילדי חברים שלהם הנמצאים במצב דומה.

במאמר הנ"ל אביא את תיאור העבודה בקבוצות תוך התמקדות בתהליך העבודה של קבוצה אחת. התיאור ידגיש את הלמידה הרפלקטיבית שנעשתה בין המנחות ואת המסקנות והמודל שעוצב תוך כדי העבודה.

 אוכלוסיית היעד ילדים בגילאי 9-7 או ילדים בגילאי 21-9, שהוריהם חיים בנפרד (פרודים או גרושים - מעל 6 חודשים לפני תחילת הפעילות בקבוצה). צוות הפרוייקט עובדות סוציאליות, מיכל הריס ורינת גלילי, מעצבות את התכנית ומנחות באופן קבוע את הקבוצות. בשלב הראשוני של הפרוייקט השתתף בעיצוב ובעבודה, יזהר שער, פסיכולוג קליני. הפורמט שנמצא לקבוצה פורמט זה עוצב לאחר למידה מהספרים ומההתנסות המקצועית שלנו בקבוצות השונות.

מספר ילדים: 7-6 - אילון ופלשר מדברות על קבוצה של 51-7; ריצ'רד גרדנר בביקורו האחרון בארץ דיבר על הקושי בטיפול קבוצתי לילדים. אנחנו מצאנו ששישה ילדים בקבוצה הוא המספר האידיאלי להתייחסות אישית ולמתן ביטוי אפשרי לכל ילד.

הנחייה: שני מנחים - בחרנו הנחייה בקו של שני מנחים הנותנים מודלינג של תקשורת בונה בין שני בוגרים. כמו כן מתאפשרת למידה אחרת לילדים ע"י גמישות בתפקידים ששתי המנחות לוקחות על עצמן. האם חשוב שיהיו ממין שונה? לא בטוח. מצאנו כי ההנחייה בזוג מאפשרת העברה )טרנספרנס( לכל אחד מהמנחים והחשיבות היא לאו דווקא במין השונה של המנחים אלא ביכולתם לגלות ערנות לתפקידים השונים המועברים אליהם על ידי הילדים, ולהתגמש ביניהם בתפקידים. למשל, מצאנו כי אחת הילדות חילקה בינינו את התפקידים - אחת קשוחה ואחראית על משמעת והשניה מכילה וסלחנית. ערנות לכך איפשרה לכל אחת מאיתנו הרחבה של הרפרטואר ההתנהגותי שלנו ומכאן גם עזרה לילדים לראות בוגרים בראייה פחות סטריאוטיפית.

פרופיל הילדים בקבוצה גיל - 21-9. 9-6, טווח גילאים המאפשר תקשורת סבירה בין הילדים. בנים/ בנות - שאיפה לאיזון מספרי בין המינים. צורת יישוב - לפחות שני ילדים מאותה צורת יישוב. בתי הספר באזורנו הם סקטוריאליים; קיבוצים לחוד ומושבים לחוד. כדי שילד לא ירגיש זר בקבוצה, יש חשיבות שילדים נוספים יבינו את המציאות בה הוא חי. מועד פרידת ההורים - מיגוון בשלבים שונים של תהליך הפרידה של ההורים, מאפשר למידה הדדית. יחד עם זאת לא רצוי שילד מסויים יהיה בתקופה האקוטית בה הדברים עדיין לא מובנים ולא ברורים. השלב המוקדם ביותר המתאים להשתתפות בקבוצה, הוא כשישה חודשים לאחר שאחד ההורים כבר אינו מתגורר בבית. יכולת תפקוד במסגרת - הקבוצה אינה מתאימה לילדים עם הפרעות התנהגות חמורות שהתנהגותם לא תאפשר תהליך קבוצתי.

סידורים טכניים

• משך הזמן למפגש - בין שעה ורבע לשעה וחצי. בקבוצה הבוגרת מצאנו כי ניתן לערוך מפגש למשך שעה וחצי. בקבוצות הצעירות מצאנו כי שעה ורבע מספיקות למיצוי התהליך ומשאירה את הילדים עם 'טעם של עוד'.

• מספר פגישות - 10 פגישות.

• עיתוי הפגישות - נקבע לאחר שעות הלימודים ביום שבו אין חוגים לילדים. עיתוי זה נמצא גם כמאפשר לחלק מהילדים להגיע ישירות עם ההסעות מבית הספר. נוהלי הסעות - נקבע כי ההורים אחראים על הסעת הילדים לפגישה ולקיחתם ממנה. תואם בפגישה עם ההורים, מי האחראי מביניהם. ואיך הם מתכוונים להתארגן. ילדים הלומדים בבית הספר המושבי השתלבו בהסעות מבית הספר ונלקחו בתום הפגישה על ידי הוריהם.

• מקום הפגישות - חדר טיפול ב'מרכז לילד ולמשפחה' שבמושב עמיעוז. רצוי שיהיה חדר מספיק רחב, שילדים יוכלו לשבת במעגל ללא חיכוכים גם בעת עבודה על הרצפה. בחדר ישנו שולחן צדדי עם ניירות וגירי ציור. חשוב שיהיה חדר המתנה מרווח להורים.

• חמרים זמינים - מעטפות משרדיות גדולות, בצק, פלסטלינה, דפים, צבעי פנדה, עיתונים, מספריים, דבק וכד'.

• דרך הפעולה

   א. גיוס:

  1. פרסום בין אנשי המקצוע העובדים עם משפחות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, יועצים בבתי הספר. איש המקצוע מתלבט איתנו ומסייע באיתור מועמדים פוטנציאליים.

  2.  לפי רוב מספר הילדים הנמצא בכל קבוצת גיל, נקבעה קבוצת הגיל של ילדי של הקבוצה ל- 9-7. עם זאת, קיימת התלבטות באשר למענים לילדים הזקוקים לקבוצה ואינם בגיל הילדים שנבחרו לקבוצה. .

  3.  איש המקצוע הקשור למשפחה נשלח למשפחה כדי לעזור לה לפנות אלינו לשם השתתפות ילדם בקבוצה.

ב. בחירת המועמדים: הורה שהביע נכונות לאפשר השתתפות ילדו בקבוצה מוסר את הסכמתו לאיש המקצוע הקשור אליו. התלבטויות הקשורות לשאלה מי ההורה המתאים ביותר לגיוס ילדו, איך אפשר ששני ההורים יתמכו ויעזרו לגייס את ילדם לקבוצה, איך ישפיע הקשר שלנו עם הורה מסוים על נכונות הילד, וכד'. מצאנו שאין כאן מקום לנוהל אחיד אלא להתייחסות אישית לכל ילד והסיפור המשפחתי שלו.אחת מן המנחות מתקשרת להורה המשמורן ומזמינה אותו לפגישת היכרות עם שתי המנחות. במקרה של אחזקה משותפת, ההורה מתבקש לשתף את ההורה השני. הורים מוזמנים לפגישה בנפרד, אלא אם כן הם מבקשים במפורש להשתתף יחד בפגישה. פגישה עם ההורה - שתי המנחות נפגשות עם כל הורה לפגישה שאורכה כחצי שעה. באם אין תיק קודם במחלקה, מבקשים מההורה לתאר את הרכב המשפחה הגרעינית והרחבה, את תחומי העיסוק של ההורים, ופרטים נוספים הקשורים לנתוני היסוד של המשפחה. ההורה מתבקש לפרט את הסדרי הראייה והביקורים של הילד אצל כל הורה ואת מידת שביעות רצונו מההסדרים הקיימים, וכן את אופי הקשר עם ההורה השני ועם הילד. כמו כן מתבקש ההורה לספר את סיפור הגירושין שלו כפי שהוא רואה את העובדות וכפי שהוא מבין שילדו תופש אותן, לציין את הקשיים ואת הרווחים של הילד בעקבות הגירושין כמו שהוא מבין אותם, לפרט את הצדדים החלשים של ילדו ואת הנקודות החזקות וכוחות ההתמודדות באופיו, ואת כישוריו החברתיים והלימודיים ותחומי ההתעניינות שלו. ההורה נשאל גם על אנשי מקצוע נוספים המטפלים בילד או במשפחתו מלבד הגורם המפנה. בפגישה זו מעודדים גם את ההורה לספר על חששות שלו מהתהליך הקבוצתי ואת הציפיות שלו מהתהליך. בסיום הפגישה, באם נראה שהילד מתאים לקבוצה, מדריכים את ההורה כיצד להסביר את הקבוצה לילדו ומסכמים את הנהלים הטכניים. ההורה מונחה גם להתקשר למנחי הסדנא ולעדכנם על כל שינוי בהסדרי החיים של הילד ובכל שאלה המתעוררת אצלם או אצל ילדם במהלך עבודת הקבוצה.

 4. קביעת ההרכב הסופי של הקבוצה לפי הפרופיל שתואר לעיל. לילדים שלאחר כל הבירורים לא נמצאו מתאימים, המחוייבות שלנו להציע תכנית חלופית, וזה בשיתוף עם אנשי המקצוע הנוספים המעורבים במשפחה. אחד הלקחים הוא שילד הנמצא בתקופה סוערת מאוד במשפחתו, מתקשה למצוא מענה בקבוצה ואף עלול לפגום בתהליך הקבוצתי.

תיאור הקבוצה

הקבוצה המתוארת להלן נבחרה להדגמת תהליך העבודה בקבוצה: הרכב הקבוצה נקבע לאחר תהליך הבדיקה והסינון. בקבוצה המתוארת היו 7 ילדים בגילאי 5.7 עד 5.9, מהם שלושה בנים וארבע בנות. חלק מהילדים התגוררו במושב וחלקם בקיבוץ. חלקם ילדים להורים שסיימו את תהליך הגירושין וחלקם כחצי שנה לאחר פרידת הוריהם. (בדיעבד מצאנו כי לא מומלץ לשתף בקבוצה ילד שנמצא רק מספר חודשים אחרי הפרידה. לדעתנו, שנה לאחר הפרידה - זהו הזמן שבו בשל הילד לעבוד על הפרידה בקבוצה).לארבעה מתוך הילדים, שני ההורים התגוררו באותו יישוב. בחלק מהמשפחות מעורב פ. סעד לסדרי דין על הסדרי ראייה לא מסודרים. חלק מהילדים היו עדים לאלימות קשה בין הוריהם. במשפחה אחת אף הורחק האב מהאזור עקב אלימות כלפי האם.

תהליך הקבוצה

 מבנה הפגישות - אחיד:

א. דיון מספר הפגישות שנותרו

ב. Sharing בעקבות הפגישה האחרונה ואירועי השבוע האחרון.

 ג. הפעלה תוך כדי שיחה.

 ד. דיון וסיכום קצר במעגל.

ה. דיון בין המנחות לאחר סיום המפגש. ניתוח הפגישה ותכנון הפגישה הבאה.

כאן יובא התהליך של קבוצה הנבחרת לעיל היות והיו לקחים ושינויים בקבוצה שהתקיימה לאחריה, יובאו הלקחים והשינויים בסוף תיאור כל מפגש.

פגישה ראשונה

 מטרה: היכרות, יצירת חוזה, הפחתת חששות, מציאת המכנה המשותף. אמצעים: גזירה והדבקה - מעטפות.

תהליך: סבב היכרות ראשוני: הילדים והמנחות מציגים עצמם. שם ומקום מגורים. (החלטנו לא לבקש לציין גיל או כתה כדי לא ליצור היררכיה על פי גיל מראש). סבב שני: איך הגיעו לקבוצה ומה שמעו עליה. המסר בתום הסבב: כולם ילדים רגילים שהוריהם אינם חיים יחד. סבב שלישי: קולאז' מעטפות, עיתונים וז'ורנאליים צבעוניים מפוזרים על הרצפה. כל ילד מקבל מעטפה, מספריים ודבק.ההנחייה: בעיתונים תמצאו תמונות שקשורות לדברים שאומרים משהו עליכם.אם אלה דב רים שאתם רוצים לשתף את האחרים, אנא גיזרו את התמונות והדביקו על המעטפה. באם מצאתם משהו שמספר משהו עליכם שלא נעים לכם לשתף כי אולי הוא מעורר בכם רגשות לא נעימים, אפשר לגזור ולהכניס לתוך המעטפה. זהו חלק המעורר אינטראקציה ראשונה בין הילדים. מחליפים תמונות, מתעניינים זה בעבודתו של זה, והמחיצות ברוב המקרים נשברות. בשלב זה, המנחות מצמצמות את נוכחותן לעזרה פרטנית לכל ילד, ולהתערבויות קטנות באינטראקציות בין ילדים. לאחר שהמעטפות מוכנות הילדים יושבים שוב במעגל וכל ילד מציג את המעטפה שלו. יש ילדים המציגים את החלק הפנימי ואת החלק החיצוני. יש הבוחרים להציג רק את החוץ ויש המסרבים לדבר. לדוגמא: ירון, ילד שפרידת הוריו באה לו בהפתעה והוא מתבייש בפני חבריו על שהוריו פרודים, בוחר שלא לשתף. אנחנו משבחות את השליטה של ירון ואת ההחלטה שלו לא לשתף בדבר. מזכירות לכולם שזו בחירה לגיטימית. כל ילד מקבל מאתנו פידבק על המעטפה שלו תוך עידוד ילדים לשתף ביחסם לנושאים המעניינים את הילדים האחרים. לדוגמה: כשילד מספר על אהבתו לבעלי חיים, אנחנו שואלות על ילדים אחרים וחיות המחמד שלהם. או כשילד מספר על פחד, אנחנו מעודדות ילדים נוספים לשתף בפחדים שלהם וכו'. בסוף הפגישה ירון בחר לשתף ושוב קיבל חיזוק על שליטתו במידת השיתוף. לבסוף נערך סבב שבו מדברים על החוקים של הקבוצה, שהם: כבוד הדדי והעדר אלימות, ומה שמספרים בקבוצה נשאר בקבוצה. כל אחד יכול לשתף את הוריו או חבריו רק בחוויות שעברו עליו ולא בסיפורים על האחר. מוסבר לילדים שנושא זה הובהר גם להוריהם. בתום המפגש סבב קצר של משוב על איך הייתה להם הפגישה. רוב הילדים מגדירים פגישה זו כ"כייף". אחד הלקחים כאן הוא שיש לדאוג מראש להרבה עיתוני ספורט מכל הסוגים, והרבה עיתונים עם תמונות של בעלי חיים. תמונות מסוג זה מושכות את הילדים ומהוות פתיחה נאה לשבירת מחיצות בין הילדים להרגשה נוחה המאפשרת כניסה נוחה לנושאים רבים ומגוונים.

פגישה שנייה

מטרה: חיזוק החוזה והיכרות עם הילד. הרחבת ההיכרות עם הילד כחלק ממשפחה.

אמצעים: הגדת השם/ הלידה.

תהליך: שתי ילדות לא הגיעו. הן מתגוררות באותו יישוב והיו אמורות להגיע יחד. בדיעבד מתברר כי הייתה זו נירה, הילדה שאמה הייתה אחראית על ההסעה, שהחליטה שלא להגיע, והשנייה שהייתה תלויה בה, נאלצה להישאר בבית. סבב ראשון: אנחנו פותחות. מזכירות שזו פגישה שניה מתוך עשר. מבקשות מהם לחשב כמה פגישות נותרו. הרציונל: זהו תהליך מובנה של התקשרות ופרידה מתוכננת מראש. יש לכך חשיבות אצל ילדים שחוו פרידה לא מתוכננת בין דמויות משמעותיות ומאחד מהם - הורה שעזב את הבית. אנחנו מבקשות מהילדים להזכיר את חוקי הקבוצה. מסתבר לנו שחוקי הסודיות פחות רלבנטים לילדים. נצטרך להזכיר חוקים בדבר אלימות וכבוד הדדי לאחר כל פעם שיישמרו בצורה בולטת, או שיופרו. הילדים מתבקשים לשחזר את הפגישה הקודמת ואת הדברים שעברו מאז. גליה בת התשע שאמה עזבה את הבית עם חבר וממעטת לבקרה, הביאה שקית עם תמונות. היא רוצה שהקבוצה תכיר את המשפחה שלה. הילדים מתייחסים. ירון מבקש לשתף את האחרים על משחק כדורגל שראה. סבב שני: הגדת הלידה ומתן השם. כאן נלקחה הפעלה מתוך "תגובת שרשרת" של עפרה אילון. זוכר את הוריו ביחד למרות שנפרדו גם לפני שנה. הילדים התבקשו לעצום את עיניהם והוקרא להם קטע בו הם מתבקשים לדמיין את רגע לידתם. מי נכח בלידה, מי בחר את השם, מהם שמות החיבה שניתנו להם וכו'. לאחר מכן הילדים מתבקשים לצייר או לכתוב את הסיפור. הילדים מגלים עניין בפעילות זו. חלקם כותבים וחלקם מציירים. גליה רוצה לשתף את אחת המנחות בתמונות של משפחתה שהביאה, ולספר דרכן. אנחנו מעודדות אותה לשתף את הקבוצה כולה. כל הילדים רוצים לשתף את הקבוצה בסיפור שלהם. הפעילות יוצרת אינטימיות והתייחסויות הדדיות בין הילדים. התמונות של גליה מעוררות עניין ומפתחות שיחה על הסדרי הראייה הנהוגים במשפחות השונות. ירון מדבר על געגועיו לתקופה בה הוריו היו ביחד. הוא אומר לניר שטוען שלא זוכר את הוריו ביחד למרות שנפרדו גם כן לפני שנה: "לזכור אותם ביחד, זה יותר קשה".

התלבטויות ומחשבות בסוף הפגישה: 1 האם לצפות בילדים כשעוצמים עיניים בדמיון מודרך? מצאנו שזה לא מפריע להם ועוזר לנו. 2 מצאנו שגליה צריכה הרבה מקום בקבוצה. כיצד לתת לה בלי לפגוע בזכותם של האחרים למקום? 3.כיצד נמנע מאותן הסתודדויות שילדים יוזמים עם אחד המנחים? חשוב כמודלינג של זוג בוגרים. 4. יוסי הצעיר בחבורה מתקשה להשתלב. יתכן והרמה גבוהה לו. צריך עזרה. 5. נירה מבקשת לפרוש. איך להתייחס לכך? בשלב זה החלטנו לבקש מאימה שתנסה לשכנעה לבוא.

פגישה שלישית

מטרה: יצירת שפה רגשית בקבוצה ככלי התמודדות.

אמצעים: הרפייה צבעונית, מעגל הרגשות. תהליך: נוכחים: כל הילדים. שתי בנות מאחרות. 1. בקשה מהילדים לשיתוף מחוויות הפגישה האחרונה ומהשבוע שחלף. סיגל שנאלצה להיעדר בפגישה שעברה בגלל נירה, מצטרפת מייד ומספרת את סיפור לידתה. נירה שהובאה ע"י אימה, מסרבת להשתתף. 2. הרפייה צבעונית. הילדים מתבקשים לעצום עיניים ולדמיין כדור צבעים. הם אמורים לבחור צבע נעים וצבע לא נעים. אחר כך מתבקשים לשאוף לתוכם את הצבע הנעים ולהוציא בנשיפה את הצבע הרע. סיגל שהייתה עדה לאלימות קשה בין הוריה נכנסת לתוך התהליך ונושפת בעצמה רבה. 3. סבב בין הילדים על החוויה בזמן ההרפייה. סיגל משתפת שהוציאה זפת, "הרבה שחור". 4. הפעלה בנוסח ועפ"י גלגל הרגשות של אילון ב"תגובת שרשרת". על בריסטול מצוייר מעגל המחולק לגזרות רבות. בכל גזרה מצוין שם של רגש; אהבה, שנאה, אושר, שמחה, עצב, קנאה, בושה, אשמה, געגוע וכו', עם מקום לילדים להוסיף רגשות נוספים שמכירים. 5. כל ילד מסובב בתורו בקבוק. אומר משפט לפי הרגש שעליו מצביע הבקבוק, ורושם את שמו בצבע המייצג את אותו רגש בגזרה של אותו הרגש.

הילדים מבטאים משפטים כמו "אני מתגעגע לאבא שלי"... "אני מתגעגעת לאימא"... "אני פוחדת שאבא שלי ימות"... "אני שונאת את חברה של אבא שלי"... "שמח שיש לי חתולה"... וכו'.

קשה לילדים להפסיק. 1. אנו מקריאים קטע מתוך ספרו של גרדנר על רגשות מעורבים, ומדברים על לגיטימיות של רגשות מעורבים כלפי אותו אדם. גליה שאימה עזבה אותה, מדברת על כך ש"תמיד הורים אוהבים את הילדים שלהם". מתפתח דיון בין הילדים. 2. סבב לסיכום הפגישה. התגובות נעות בין "כייף" ל"חרה ופיפי".

התלבטויות ולקחים: הפגישה מעוררת הצפה של רגשות. התלבטות - אולי מתאים לחלק פתקים במקום בקבוק ועבודה סביב לוח צפוף? בפגישה מקבילה בקבוצה אחרת חזרנו על הבקבוק ומצאנו כי כשנתנו לילדים לצייר חופשי על לוח הגלגל בזמן הפעילות, הילדים היו שקטים יותר, אם כי העבודה שלהם בצבעים הייתה מאד אגרסיבית ונמרצת.

2. גליה הייתה כעוסה כל הפגישה. יתכן והסיבה כי לא נתנו מספיק מקום לביקור שלה אצל אימה אחרי חודשיים שלא התראו, ושוב השאלה איך לאזן בין מתן מענים לצרכיה המרובים לצורכי השאר.

פגישה רביעית

מטרה: עיבוד סיפור הפרידה.

אמצעים: הרפייה שרירית, ולאחריה ציור/ סיפור/ קלפים. תהליך: כל הילדים נוכחים. גליה ונירה מאד סוערות. דילמה: האם להשאירן ולאבד את הקבוצה או להוציאן והן תפסדנה את הפגישה. התחלנו להוציאן. ראינו חשיבות ונאמנות לצרכים של הילדים האחרים למרות שגם הן נזקקו להכלה שלא יכולנו להיענות לה במחיר הקבוצה. 1. תזכורת שזו פגישה רביעית ומספר הפגישות שנותרו. שיתוף בחוויות מהפגישה הקודמת ומהשבוע שעבר. לאור הוצאתן של גליה ונירה, תזכורת על חוקי הקבוצה. 2. הרפייה שרירית. הקראת טקסט של דמיון מודרך העוסק בהרפיית השרירים תוך שימוש בדימויי חיות. כל הילדים שנשארו מצליחים לעבוד. 3. הילדים מתבקשים לצייר או לספר את סיפור הפרידה של ההורים שלהם. תוך כדי עבודה, הילדים מדברים על הסדרי הראייה שלהם ומתפתחת שיחה. סיגל מספרת בסוד לאחת המנחות על העצב שחשה בעקבות הפרידה מסבתה שנפטרה. הילדים עסוקים בנושאי מוות ופרידות נוספות בחייהם. כחצי שעה מתחילת המפגש חוזרות גליה ונירה ומשתלבות בשקט בקבוצה. אחת המנחות מזכירה להן את חוקי הקבוצה. לגליה מאד קשה לעמוד בכך. היא עובדת בפלסטלינה במרץ רב בצד ומקללת. אנחנו בוחרות להתעלם הפעם. ירון מצייר ציור וכותב. אחר כך מכניס למעטפה סגורה. "לא רוצה אף פעם לספר על הגירושין". ניר מצייר ציור לכאורה לא מחובר - מכונית, וקוף עולה על עץ. הוא מוסיף שלט "זהירות, ילדים בדרך". המנחה מעירה שגם בפרידה יש ילדים בדרך. הוא לא מגיב. סיגל מספרת כי בקרוב מאד תעבור עם אימה ליישוב המרוחק מהאזור. הדבר הפתיע גם אותנו. ביררנו אחר כך עם האם ונמצא כנכון.

התלבטויות ולקחים: 1. מצאנו כי לפעמים הבקשה לספר את סיפור הפרידה בתחילת פגישה, חזקה מדי ומאיימת. בקבוצה אחרת בחרנו להעלות את הנושא דרך קלפים. פיזרנו קלפים מערכות של oH ,agaS ,anosreP. מערכת oH הוצאנו את המילים. בקשנו מהילדים לבחור 5 קלפים ולספר בעזרתם סיפור. מצאנו דרך זו כיעילה ביותר להגיע לכל נושא שנבחר. לכן לאחר שמישהו העלה גם סיפור של פרידה, עודדנו את הילדים לספר את סיפור הפרידה של הוריהם. 2. זמן היצירה הוא זמן טוב לשיחה, לפעמים טוב יותר ממעגל. כדאי לנצל זאת. 3. יש דרישה רבה מהילדים לעבוד בחומרים כמו פלסטלינה או בצק, במיוחד כשמשוחחים על תכנים קשים. לאפשר זאת. 4. ההתנהגות של גליה ונירה מחייבת התייחסות. החלטנו לבקש את ההורים שיהיו נוכחים בחדר סמוך בזמן הפגישה כדי לאפשר מסגרת להכלה כשלא ניתן לעשות זאת בקבוצה.

פגישה חמישית

מטרה: הבהרת המערך המשפחתי החדש.

אמצעים: הרפייה צבעונית, ציור או פיסול המשפחה. (פעמים רבות יוצא סמוך ליום המשפחה). תהליך: כל הילדים נוכחים חוץ מנירה. גליה באה עם אביה היושב בחוץ. 1. תזכורת שזו הפגישה החמישית. 2. סבב שיתוף על הפגישה שעברה ואירועי השבוע החולף. בסבב ירון מספר על בילוי עם אביו בשבת. מתפתח דיון: האם כשהורה גר רחוק - זהו יתרון או חיסרון? עמיר שהוריו גרים בסמיכות מציין את היתרון שבגירושין - הפסקת המריבות בין ההורים. גם ניר מצטרף לדעה זו. 3. הרפייה צבעונית. ושוב סיגל נושפת במאמץ רב את הצבעים הרעים. הפעם מצטרפים אליה גם ירון ועמיר. עמיר אומר תוך כדי נשיפות: "נו, תצא כבר, השחור המגעיל". 4. הילדים מתבקשים לצייר או לפסל את המשפחה שלהם. חלקם עובדים בפלסטלינה, חלקם בציור. ניר עושה זאת בבית בובות. הילדים משוחחים תוך כדי עבודה. אחר כך ניר בוחר בצק ויוצר גושים מכל צבע ומבקש להסביר. לכל צבע הוא קרא בשם בן משפחה, אחר הוא מחבר אותם כמו זחל לפי סדר היררכי כשהוא מדגים איך הראשים מתחלפים. בעצם יש שתי משפחות - פעם עם ראש אימא ופעם עם ראש אבא. ירון עושה עבודה שטוחה בפלסטלינה. מבקש להכניס למגרה. לא מוכן להראות ולדבר על זה. גליה עסוקה בפיסול של החברה של אבא. תוך כדי כך מספרת כמה היא שונאת אותה. לבסוף מקמטת ומשליכה לפח. אנחנו מדברים על היכולת להגשים משאלות לב. השיחה איתנו מתנהלת תוך כדי היצירה ועד כמעט לסוף הפגישה. הילדים משתפים זה את זה במהלך היצירה. מחשבות והתלבטויות: 1. התלבטות האם ללחוץ על נירה להגיע. נירה מאד סוערת. אינה מצליחה להשתלב בקבוצה. לבסוף סיכמנו איתה ועם אימה שאין צורך לחייבה לבוא לפגישות. הגענו למסקנה שההחלטה על צירופה לקבוצה הייתה פזיזה מדי. היא נמצאת בשלב מוקדם וסוער של זמן קצר אחרי הפירוד בין הוריה לווה באלימות קשה. המלצנו על טיפול פרטני. 2. התחזקה הדעה שהשיחה תוך כדי יצירה תורמת הרבה וצריך לקצר את זמני הפגישות במעגל. פגישה שישית עד פגישה שמינית מטרה: חיבור בין ביטויי רגשות למצבי החיים השונים. חיבור בין משאלות ומציאות.אמצעים: קלפי משחק מתוך "תגובת שרשרת", המשחק המלא מתוך "תגובת שרשרת", זוג אוגרים, התייחסות למועדים שונים כמו פורים (יצירת מסכות), יום הולדת (הבעת משאלות), יום המשפחה ועוד. תהליך:

המבנה של הפגישות הוא המבנה הסטנדרטי של הפגישות. כאן יתוארו קטעים מההפעלות השונות בפגישות אלו. בשימוש בקלפים של "תגובת שרשרת", כולם זורקים את הקוביה, ויכול להרים קלף כל ילד שהעלה בקוביה שתים או חמש נקודות. מי שמבצע משימה שבקלף הדורשת הבעה רגשית או התייחסות לנושאים שונים השייכים לעולמם של ילדים שהוריהם פרודים/גרושים, מקבל פרצופון קטן. הזוכה במספר הרב ביותר של הפרצופונים זוכה במשחק. הנהגנו פרס של שוקולד לילדים. הזוכה מקבל את הקוביה הגדולה ביותר. שימוש נוסף במשחק זה הוא עם לוח משחק כפי שמובא בקופסא. גם כאן הנהגנו פרס בסוף המשחק. הילדים התגייסו מאד לתחרות וכך יכלו להרשות לעצמם להפחית חששות ולהוריד הגנות הקשורות למצבם המשפחתי והאישי. אנו כמובן, התייחסנו לכל אמירה של ילד ונתנו מקום גם לילדים האחרים להתבטא באותו נושא. למשל: אחד הכרטיסים מדבר על ילד להורים פרודים המרגיש ככדור משחק. ילדה בת 8 שאביה הורחק עקב אלימות כלפי אימה, אומרת ישר: "אני כמו כדור משחק, פעם לפה ופעם לפה". ילד בן 7 הגר בקיבוץ כששני הוריו הגרושים שכנים ואינם מסתדרים ביניהם, אומר: "ההורים שלי גרושים, אני באמצע, אני בין שניהם". בפגישה אחרת הובא זוג אוגרים לקבוצה. לכל אחד מן הילדים התאפשר ליטוף קצר של האוגרים שהיו בידי אחת המנחות. אחר כך הם נתבקשו לחשוב מה היחסים ביניהם, ואחר כך לכתוב על כך סיפור או לצייר ציור. נאמר לילדים שמי שיסיים את המשימה יוכל לשחק עם האוגר. בין הסיפורים שנכתבו היה סיפור של ילדה שהוריה נפרדו בסמיכות לאירוע אלים של האב כלפי הילדה. הילדה בת ה9- כתבה: "פעם היו שני אוגרים סיבירים, בן ובת, ויום אחד הבת ילדה ילד ואז הסיבירים התגרשו ולא ראו זה את זה לעולם". ילדה אחרת שהוריה פרודים כשנה וגרים באותו יישוב, והיא מתקשה להשלים עם המצב, כתבה: "יום אחד הלכתי לגן חיות וראיתי אוגרים. המדריך אמר לי שלאוגרים האלה קוראים אוגרים סיבירים. אז הלכתי לראות עוד כמה חיות והמדריך הסביר לנו על כל החיות שהיו שם. ואז אמרתי לאימא שלי שאני רוצה אוגרים סיבירים אז אימא שלי הביאה לי את האוגרים. יום למחרת ראיתי שכל אחד מהאוגרים בצד האחר של הקופסא. ניסיתי להפגיש אותם והם ברחו לי. ואז הבנתי שהם יותר לא חברים אחד של השני". בפגישה שנערכה סמוך לפורים התבקשו הילדים ליצור מחומרים שונים בובות ולציין מה היו רוצים להיות ומה הכי לא היו רוצים להיות. ילדה יצרה בובה של תינוק. כשהייתה תינוקת ההורים היו ביחד. מהלקחים שלמדנו בפגישות אלו: יש ילדים שעובדים יפה אם התגמול הוא ברור ומוחשי (שוקולד, משחק עם אוגר וכו'). פגישה תשיעית מטרה: פרידה מעובדת ונשלטת - סיכום התהליך. אמצעים: ילדים מביאים כיבוד למסיבה. בסיום, חלוקת תעודות ומכתבים אישיים. תהליך: פגישה זו היא בדרך כלל סוערת במיוחד. בתחילת הפגישה מזכירים עם הילדים את הפגישות שהיו. ואחר כך הילדים מנסים להיזכר, איזו הכי אהבו ואיזו פגישה הכי לא אהבו, ומדוע? מתחיל דיון הנוגע לפעילויות ולתכנים שעלו. המנחות שוב מעלות את נושא הפרידה והיבטיו השונים. כל ילד מקבל תעודה עליה מודפס שמו, ובה כתוב כי עבר בהצלחה סדנת התמודדות. התעודות זהות לכולם. בנוסף אנו מחברות מכתב אישי לכל אחד, המסביר את התהליך האישי שהוא עבר. ילדים מסויימים מעוניינים לשתף את האחרים גם במכתבים האישיים. פגישה זו קצרה מהרגיל. הילדים רוצים להתחלק בכיבוד שהביאו. הילדים מעבירים כתובות ומספרי טלפון. נאמר לילדים שיהיה מפגש עם כל אחד מההורים. ילד אחד מבקש להיות נוכח בפגישה עם כל אחד מהוריו. ההורים נכנסים בסוף ונקבע איתם מועד לפגישות אישיות. שוב עולה הצורך במעקב אישי אחר התהליך שכל אחד מהמשתתפים עבר בקבוצה. המכתבים לילדים עוזרים לנו לחשוב על כל ילד וצרכיו המיוחדים. זו הכנה טובה למפגש עם ההורים.

פגישות סיכום עם הורים

בטווח של שבועיים מסיום המפגשים נערכות פגישות של שתי המנחות עם כל אחד מההורים. יש הורים שביקשו להיפגש יחד ויש ילדים המבקשים להיפגש עם ההורים, או עם הורה אחד. אנחנו גמישות. במקביל קיבלנו דיווחים מבית הספר ומההורים על מצב הילדים. ישנם ילדים שהמלצנו על המשך טיפול פרטני. ישנם שהמלצנו על טיפול הורה-ילד. וישנם שראינו בקבוצה כסיום תהליך טיפולי ורק הצענו את עצמנו ככתובת למשפחה במקרה ויתעוררו בעיות.

סיכום

אילון ופלשר בספרן "תגובת שרשרת", מביאות מספר טיעונים המצביעים על יתרונותיה של קבוצה ככלי להתמודדות עם פרידת ההורים. הן מזכירות בין היתר את הקבוצה כמראה חברתית, כנותנת מקום להשתייכות ולביטחון, כמאפשרת תחושה של שותפות גורל וכעוזרת על ידי למידה הדדית. אנחנו מצאנו יתרונות אלו מקבלים משנה תוקף באוכלוסייה כפרית כמו שלנו, בה החברה קטנה וצפופה וכולם מכירים את כולם, ועדיין הילד שהוריו נפרדו מרגיש כיוצא דופן וכלא שייך. המורכבות של הפרידה ביישובים כאלה, בהם רוב ההורים ממשיכים לגור בקרבת מקום לאחר הפרידה, דורשת גם היא התערבות טיפולית כדי לעזור בהבהרת הבלבול הקיים אצל הילדים, ואנו מצאנו את ההתערבות הקבוצתית כיעילה ברוב המקרים. יחד עם זה חשוב להיות ערים לכך כי במשפחות מסויימות, הצרכים הם כאלו שהתערבות מסוג זה אינה מספיקה ונדרשות התערבויות נוספות. הפעלת קבוצה מסוג זה דורשת משאבים רבים מהמנחים. אנחנו כמנחות, נדרשות לגמישות מירבית - בחלוקת התפקידים בינינו וביכולת למודעות לתהליכי הטרנספרנס שהילדים עוברים איתנו ואנו עוברות עם הילדים. כמו כן יש צורך בתקשורת פתוחה וגלויה בינינו. עיבוד התכנים והתהליכים בקבוצה דורשים מאיתנו זמן רב. יחד עם זה לאור הקבוצות שערכנו ורשימת ההמתנה לקבוצות הבאות, אנו משוכנעות כי יש להמשיך ולקיים קבוצות מסוג זה וכי הן שיטת טיפול יעילה ברוב המקרים של ילדי גירושין.