הורים. מי שלא ניסה את זה לא יודע על מה מדובר. מרגע שאתם אבא, או אמא, אתם מגדירים את עצמכם מחדש. בליל הרגשות הזה, שכרוך בלהיות הורה, כופה את עצמו עליך בשניה בה נולד הזאטוט, וכנראה שלא עוזב אותך לעולם. אשת קריירה, שכל דקה מזמנה מדודה ומחושבת, מוצאת את עצמה פתאום שוקלת שיקולים אחרים: האם טוב לו לפשוש וחם לו, האם הוא לא בוכה ומתגעגע, האם תספיק לצאת בזמן כדי להוציא אותו מהפעוטון. איש החבר'ה, שהיה דופק בירות כל ערב ומשחק כדורגל בכל יום ששי, מוצא עצמו משווה סוגי חיתולים, קורא ספרי גידול ילדים והולך בימי שישי עם הילד לפארק לראות ברווזים.

יש סיפוק עצום בלהיות הורה, תחושה שאי אפשר להסביר למי שעוד לא שם. יש התרגשות כל יום מחדש, יש גאווה וטיפוח ותוכניות. תראו אותנו כשאנחנו עם הילדים – אנשים אחרים לגמרי, רכים ומפוייסים ומוכנים לתת הכל בשביל הפצפון, שהבטחנו לו חיים נהדרים, טובים בהרבה מאלה שלנו, לא?

ובכל זאת, לא קל להיות הורה. זה קשה ומעייף והאחריות – כל כך הרבה אחריות. אולי בגלל זה הורים באים בזוגות – שאפשר יהיה להתחלק במעמסה.

הורות משותפת – חלוקת האחריות בין שני ההורים – היא התשובה למרבית הבעיות. לפי תפיסת ההורות המשותפת, הילד זקוק לקשר קרוב, חם ותומך עם שני הוריו. לפי תפיסת ההורות המשותפת שני ההורים צריכים לחלק ביניהם את האחריות לילד, על כל היבטיה וצרכיה. הורות משותפת טובה לילד, שכן היא מחזירה את ההורים אל הילד. אבל הורות משותפת טובה גם להורים. היא מאפשרת להם להתחלק במשימות ההורות וכך הם יכולים לשלב קריירה והורות וליהנות מכל העולמות.

קראו על הורים ביחד, ועל אבות ואימהות לחוד, במדור הזה.

קישורים