דברים שאמר אביב יהלום, מהפעילים המרכזיים בתנועה לגבריות חדשה ובתנועה לשוויון ושלום בין המינים, בכנס פרלמנט הנשים, שנערך ב-7 בנובמבר 2005, אשר יוחד למתקפה על ועדת שניט ונגד הכוונה לבחון את האפשרות לביטול חזקת הגיל הרך.

מאת אביב יהלום

בשבועות האחרונים קראתי ושמעתי לא מעט מטיעוניהן ונימוקיהן של חברות שונות בקואליציה הפועלת כנגד שינוי חוק חזקת הגיל הרך. אני מוכרח לומר שמצאתי את עצמי מסכים ומזדהה עם רבים מהטיעונים: גם אני לא רוצה משפטיזציה מיותרת של הליכי הגירושין שתפגע קשות בילדים, גם אני מתנגד לנסיונות סחיטה למיניהם ושימוש בילדים ככלי להשגת הטבות כלכליות שונות, וגם אני חרד מכך שנשים רבות עלולות להיפגע כלכלית ונפשית ממאבקים משפטיים ארוכים: הרי הנשים האלה הן האמהות של ילדינו! הנשים האלה היו בנות זוגנו תקופה ארוכה, ואולי יהיו בנות זוגם של אחרים בעתיד. הנשים האלה הן בנות אדם שוות ערך אנושי לי ולכל גבר אחר, וזכותן לחיות ברווחה נפשית ולהתקיים בכבוד איני נופלת במאום מזכותי ומזכותם של גברים אחרים!

ודווקא בגלל שאני מזדהה כל כך עם הצורך להגן על הילדים ועל אותן נשים מוחלשות שמתקשות לעמוד מול גברים חזקים כלכלית וחברתית, אני מרגיש שאני נקרע מבפנים. כי בד בבד עם התחושות האלו גואה בקרבי גם זעקת האבא. והזעקה הזאת עולה כי חזקת הגיל הרך איננו סתם סעיף נוסף בספר החוקים. החוק הזה הוא גם הצהרה חברתית הנושאת בחובה מסר חזק שמרחף מעל כל הדיון שלנו כאן היום. והמסר שמשודר אלי מהחוק הזה הוא שאבהותי לילדי חשובה פחות מאימהותה של רעייתי. והמסר הזה הוא מסר קשה עבורי לא רק בגלל שאני אוהב את ילדי ורוצה לגדל אותם, ולא רק בגלל שכל חיי אני משתדל לדבוק בשותפות הגורל והאחריות שבתוך התא המשפחתי שלנו, אלא גם בגלל שבמקביל למסר הזה אני – וגברים אחרים -  מקבלים כבר שנים לא מעטות מהנשים שלצידנו ומסביבנו  מסרים כמעט הפוכים, אשר קוראים לנו להיות אבות טובים יותר! לקחת אחריות מלאה על אבהותנו, ולא רק על הקריירות שלנו. להיות שותפי אמת לנשותינו בגידול הילדים. ואת הסתירה הזאת קשה לי ליישב, ואני חושב שלא ניתן – ואסור -  להתעלם מהמסר החברתי החזק הזה שהחוק נושא עימו לכלל אוכלוסיית הנשים והגברים בארץ.

אני מניח שמייד יהיה מי שיקפוץ ויאמר: "טוב, אבל אתה שונה. אתה באמת לקחת אחריות על גידול ילדיך מתחילת הדרך, אבל רוב הגברים אינם כמוך". נכון, רוב הגברים (אולי) עדיין אינם כמוני, והמצב הקיים כיום באמת מחייב את כולנו לחשוב איך לא מענישים את האם פעמיים: פעם אחת כנושאת העיקרית בעול גידול הילדים בזמן הנישואין, ופעם נוספת בלקיחת הילדים ממנה אחרי הגירושין.

אבל אני בכל זאת רוצה להתווכח קצת עם הטיעון הזה: ראשית, אינני בטוח שהמיעוט שאני נמצא בתוכו היום כל כך קטן. השינוי כבר כאן, ויהיה חבל מאד אם נפספס אותו. לפני 10 שנים, כשהייתי הולך עם אחד מילדי לקופת חולים, או כשהייתי מחכה להם מחוץ לגן בשעה אחת בצהריים, הייתי שם כמעט הגבר היחיד. ואילו היום, אני רואה סביבי במקומות האלה גברים רבים שאינם מתביישים באבהותם, וגם לא בגילויי הרוך שהם מרעיפים על ילדיהם קבל עם ועולם.

שנית, כאשר אליס מילר הגישה לפני יותר מ- 10 שנים את הבג"ץ המפורסם שלה שבו תבעה לאפשר לה להצטרף לקורס טייס בחיל האוויר, היתה אחת מהטענות שהושמעה נגדה שלא יתכן לשנות את כל מערך האימונים ולספק למילר מגורים ומקלחות נפרדים רק בגלל שהיא, ואולי עוד קומץ "משוגעות", החליטו פתאום ללכת לקורס טיס. והנה בא בג"ץ וקבע שעובדת היותה בודדה אינה סיבה למנוע מנשים את זכותן הבסיסית לשוויון הזדמנויות. וגם אני הייתי רוצה היום להניף את הדגל הזה: בואו נשים את ביצת האבהות באינקובטור, ולא נחכה עד שתהיה לנו תרנגולת מן המוכן...

ובהערה קטנה אומר עוד משהו: התביעה לקבוע את נקודת ההתייחסות שלנו לנושא ההורות והמשמורת לפני קו הגירושין היא תביעה צודקת מבחינה חברתית, אבל גם תביעה שחוסמת שינוי. לעתים דווקא משבר מביא את האדם לחשיבה מחודשת, לשינוי דרך, לחיבור מחודש לרגשותיו, ולעתים דווקא לאחר הגירושין מגלים גברים את אבהותם מחדש, ויש מקום לחשוב כיצד מאפשרים להם זאת.

ואחרי שאמרתי כל זאת, אם הייתם שואלים אותי בבתי הקטנה, מה היית עושה במצב של גירושין שבו אתה ורעייתך לא מצליחים להגיע להסכמה על משמורת משותפת, אני משער שגם אני הייתי מסכים שרעייתי תקבל משמורת על ילדי, כי גם בתוכי טבועה בחוזקה התפיסה שהאם חשובה יותר לילדיה מהאב. תחושתי היא שהתפיסה הזאת היא העומדת בבסיס תביעתן של נשים רבות למנוע את שינוי החוק, אך משום מה היא אינה נאמרת בגלוי ובאומץ. ואולי הסיבה לטשטוש הזה היא הסתירה הקיימת בין אמירה שכזו, לבין הקריאה המתמשכת לגברים לממש את אבהותם במלואה.  ואני קורא לנו – לכולנו – להתמודד עם המשמעויות של התפיסה הזאת, לשים אותה על השולחן ולבחון את תקפותה: האם באמת יש הבדל בין הורות של גבר להורות של אשה לאחר סיום תקופת ההנקה, או לאחר שהילד הופך מתינוק לפעוט?

ונדמה לי שבכך לא ירדנו עדיין למלוא עומקה ומורכבותה של הבעיה, כי כאשר אני קורא את הטיעונים ההגיוניים והסדורים להתנגדות לחוק, אני גם שומע לצידם קול עמום –אך חזק - שבוקע מרובד עמוק הרבה יותר: קול הרחם. וקול הרחם הוא קול שזועק ממעמקי נפשן של  נשים, כי הוא קול שמחפש את זהותו. מזה אלפי שנים היתה האימהות אחד המרכיבים החשובים ביותר – ואולי המרכיב העיקרי -  של הגדרת הזהות הנשית, ואילו היום נמצא מיתוס האימהות ומשמעויותיו החברתיות והפסיכולוגיות בליבו של השיח הפמיניסטי. לא במקרה נכתב בהזמנה לכנס הזה ששני הדוברים הראשונים יהיו: "רחל – אמא, ואביב יהלום – יו"ר משותף של התנועה לגבריות חדשה". כי להיות אמא זו זהות נשית שנתפסת כעומדת כמעט בפני עצמה, וההיפך – לא בטוח... ונדמה לי, שהמטען הרגשי העמוק שמביאות איתן הנשים למאבק הזה מהווה – במודע או שלא במודע - חלק מהדיון על הזהות הנשית: כי ביטול ההכרה האוטומטית, הקדמונית, בזכותה של האשה לממש את אימהותה על ילדיה הרכים כמוהו כאובדן מרכיב בסיסי ומהותי בהגדרתה. וכאשר הדבר נעשה בשעה שהאשה מאבדת מרכיב אחר בזהותה – את היותה בת זוג – הדבר קשה וכואב שבעתיים...

ואני שואל – למה אנחנו לא מדברים על זה?  במכתב של קואליצית הארגונים למען אמהות וילדים אל משרד המשפטים מצאתי את הנושא מובלע בסעיף ז', לאמור: "בביטול החוק קיים חשש מפני פגיעה בזכותן של נשים לאימהות, זכות הנתפסת כמרכזית בהגדרתן העצמית של נשים רבות בישראל ובמיקומן החברתי". ניסוח זה מקפל בתוכו את כל הקושי, מכיוון שהוא מנסה לכרוך יחדיו שני מרכיבים אשר לכאורה עומדים בסתירה זה לזה: הגדרה עצמית ומיקום חברתי. הרי רעיונות השינוי החברתי שאותם מנסה להגשים המהפיכה הפמיניסטית מדברים בדיוק על הצורך להעצים נשים על ידי הרחבת גבולות ההגדרה העצמית שלהן, כך שלא ייראו את עצמן רק כאימהות ועקרות בית, וזאת במטרה מוצהרת לשפר את מיקומן החברתי!

אני סבור, שכדאי לנו – נשים וגברים כאחד – לשים את הנושא הזה על השולחן לדיון גלוי, אמיץ וכואב, שייגע בתפיסת הזהות של נשים ובמשמעותה של האימהות עבורן, אך גם יצור דיאלוג עם גברים במטרה לברר איתם מהי משמעותה של אבהות עבורם כיום , כאשר במקביל תידון השאלה מהי טובת הילד מבחינת נוכחותם של שני ההורים.

אני סבור, שכדאי לנסות להפריד בין הדיון החשוב הזה בסוגיית ההורות, והדיון החשוב לא פחות בשאלה כיצד יוצרים מנגנונים חברתיים וחוקתיים שיגנו על נשים מוחלשות בעת גירושין, וכיצד מונעים את השימוש בילדים ככלי במאבקים כלכליים.

אני סבור, שיש מקום – וצורך – להימנע מהיתקעות בשאלת חזקת הגיל הרך – כן או לא, אלא לבחון בהקשר זה רעיונות יצירתיים נוספים, כגון: חיוב ההורים בתהליכי גישור ו/או בקבלת הדרכה כלשהי בנושא ההורות לפני ואחרי הגירושין, בדיקת האפשרות להחלפת מושג המשמורת במושג של "הורה עיקרי", חיוב בן הזוג שמשכורתו גבוהה יותר בהפקדת סכום כסף לכיסוי הוצאות המשפט של בן/בת זוגו במקרה של תביעת משמורת על הילדים, ורעיונות נוספים שמן הסתם יכולים לעלות.

במקביל, אני סבור שיש לקיים בחינה רצינית של האפשרות להוריד את גיל מתן המשמורת האוטומטית לאם לגיל רך יותר, למשל שנתיים או שלוש, ולחשוב על פתרונות עבור אותם אבות שמגלים מעורבות אמיתית בגידול ילדיהם ורצון כן להישאר במקום הזה.

לסיום, אני רוצה לומר משהו על הפחד. כשהתכוננתי לכנס הזה, חשתי איך הפחד מפני הופעה בפרלמנט הנשים, מפני עמידה על הבמה אל מול קהל אחר, שונה, גורם לי להקצין עמדות, מעלה בי את סף התוקפנות, ויוצר סביבי חומה של קשיחות וחוסר רצון להתפשר. היה לי קשה מאד להלחם בתחושה הזאת, ואינני יודע אם הצלחתי. ונדמה לי שמה שקורה סביב נושא חזקת הגיל הרך בשבועות ובחודשים האחרונים הוא מאבק בין אנשים מפוחדים עד אימה: בין נשים שחרדות לגורלן, ובין גברים שמרגישים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם. החופש מהפחד לא יושג על ידי צעקות ותוקפנות, ובודאי שלא על ידי ביטויי שנאה כלפי  המין השני. הוא יושג רק על ידי דיאלוג כן, ישיר ואמפטי, דיאלוג שיאפשר לכולנו לראות שכולנו הורים, כולנו ילדים, וכולנו בני ובנות אדם (וחוה!).

התנועה לגבריות חדשה, ואני בתוכה, מוכנה ליטול חלק בדיאלוג הזה.

תודתנו לאביב יהלום. כל הזכויות שמורות למחבר.

עוד באותו עניין

האבהות החדשה	03/26/2005
הורות=שווה - אבהות - בשביל מה צריך אבות	03/26/2005	עלינו לנסות לפתח מודעות רחבה יותר למגוון התפקידים שאבות מילאו וממשיכים למלא ולאופן שבו התפקידים הללו עשויים להשתנות בחלקים שונים בחברה.
הורות=שווה - הורים - זכויות האשה	03/26/2005	ישנם אירגונים הרבים העוסקים במאבק מגדרי. הורות שווה אינה אחת מהן, ואינה מפנה לאירגונים אלו.
הורות=שווה - זכויות הגבר	03/26/2005	ישנם אירגונים הרבים העוסקים במאבק מגדרי. הורות שווה אינה אחת מהן, ואינה מפנה לאירגונים אלו.
זכויות האשה	10/29/2006	ישנם אירגונים הרבים העוסקים במאבק מגדרי. הורות שווה אינה אחת מהן, ואינה מפנה לאירגונים אלו.
זכויות הגבר	10/29/2006	ישנם אירגונים הרבים העוסקים במאבק מגדרי. הורות שווה אינה אחת מהן, ואינה מפנה לאירגונים אלו.
זעקת האב וקול הרחם	10/29/2006	אביב יהלום טוען שהגיע הזמן לדיאלוג בין נשים לבין גברים על אימהות, אבהות ואיך משלבים ביניהן בדור הנוכחי
מאמר: המהפכנים החדשים	03/26/2005
מגמות חדשות בדיני משפחה	10/29/2006	דרוש תיקון העניינים שבהם קיימת הפלייה בין המינים ויישום עקרן השוויון, באמצעות חקיקה או בדרך פרשנות שיפוטית
על מנהיגות ואבהות	10/29/2006	אמיר דרורי מגלה, שאחרי 11 שנים של בניית הקריירה שלו הגיע הזמן לחזור להבטחה לבנו טרם לידתו - להיות לו לאבא
פלאפון פוגעת בילדי גירושים	10/29/2006

 

קישורים