דו"ח רוטלוי: מעט מדי, אבל האם מאוחר מדי?

צריך לברך על הגשת דו"ח רוטלוי כי בכל זאת, לא כל יום מוגש בישראל דו"ח כל כך מעמיק בנושא ילדים וזכויותיהם. אבל צריך גם להצטער על כך, ששש שנים לאחר שהוקמה, הוועדה מסיימת את עבודתה בקול ענות חלושה. אמות הסיפים לא זעו, אפילו האבק עליהן לא נשר.

ועדת רוטלוי לקחה נשימה ארוכה מדי, עסקה יותר מדי בהיערכות ולימוד ופחות מדי בניתוח והסקת מסקנות. ועדת רוטלוי עסקה יותר מדי במובן מאליו, ופחות מדי במה שדורש תעוזה ופריצת דרך. ועדת רוטלוי נולדה מתוך תפיסת עולם שרואה חשיבות בתחומים מסויימים של זכויות הילד, ובתחומים האלה היא אכן סיפקה את הסחורה. אבל חברי הוועדה לא הגדילו לעשות ולא טיפלו בכל היבטי החיים והזכויות של ילדים במדינת ישראל, וככה הם השאירו פצועים בשטח את הילדים להורים גרושים.

ובכל זאת, צריך לשבח את העבודה רחבת ההיקף של ועדת רוטלוי בתחומים בהם טיפלה. הוועדה ניתחה את האמנה הבינלאומית, את המודלים הקיימים בעולם ואת המציאות הישראלית והמליצה על עקרונות יסודיים שלפיהם צריכה הממשלה לפעול בטיפולה בילדים. הוועדה גם המליצה על חקיקת חוק הילדים, שיממש את העקרונות האלה לחובות וזכויות של ממש.

ארבעה שרי משפטים התחלפו בעת פעולתה של ועדת רוטלוי: צחי הנגבי מינה אותה, יוסי ביילין היה שם והלך, מאיר שטרית היה שם ולפני שהלך הורה על סיום עבודתה של הוועדה קודם זמנה, ויוסף לפיד זכה לקבל לידיו את ההמלצות. קטיעת עבודת הוועדה משיקולי תקציב פגעה קשות ביכולת הוועדה להפיק דו"ח שלם ומקיף. אבל האחריות לכך מוטלת גם על ראשי הוועדה, שלא השכילו לפעול ביעילות ובתכליתיות להגשת הדו"ח בלוח זמנים סביר. התחלפות השרים במשרד המשפטים גרמה גם לכך שלדו"ח הוועדה אין היום "אבא". אין שר, שזה ה"בייבי" שלו, שקידום ההמלצות ויישומן יחשב להישג שלו. וכל זה מנבא קשיים רבים ביישום ההמלצות.

דו"ח הוועדה אינו דו"ח שלם. ועדת המשנה לנושא רצף ההגנה (הגנה על ילדים בסיכון) כלל לא הגישה המלצות בנימוק שעבודתה הופסקה לפני הזמן. חלק מההמלצות בדו"ח מהוות שיפור אך לא חידוש בתחומ. כך למשל המלצות ועדת המשנה לחינוך על קביעת זכויות התלמידים ועל השוויון בזכות לחינוך חשובות, אך לא בסך הכל חוק זכויות התלמיד כבר קיים מזה מספר שנים. גם תת הוועדה לעניין ההשמה החוץ ביתית לא הפתיעה במסקנותיה, שמהוות המלצה לארגון מחדש של התחום כולו, אך בסך הכל מהוות חזרה על מסקנות וועדת גילת שהגישה מסקנותיה לשר הרווחה אך שנה קודם לכן. המלצות תת הוועדה בעניין זכויות קטינים בהליך הפלילי בהחלט חשובות ועקרוניות, אך נוגעות לאוכלוסיה קטנה של נוער עבריין. 

ועדת המשנה לנושא הילד ומשפחתו עסקה בתחום המעניינים אותנו ישירות. הוועדה העמיקה לחקור בזכות הילד שדעותיו ועמדותיו ישמעו, בזכות הילד להיות מעורב בהליכים הנוגעים לו וזכות הילד לייצוג עצמאי בבית המשפט. נושאים אלה חשובים ורגישים, ומצויים בויכוח בין אנשי המקצוע בעולם. על פני הסקאלה, שבין העדפה מוחלטת של עמדת ההורים או המטפלים על פני דעתו של ילד, לבין העדפה הפוכה, מעניקה ועדת רוטלוי משקל רב ביותר לדעתו של הילד והעדפותיו. עמדה זו עלולה להתגלות כבעייתית במקרים בהם הילד מושפע ומוסת על ידי הורה אחד כנגד האחר ובמקרים נוספים.

אבל הבעייה העיקרית בעבודתה של ועדת המשנה לנושא הילד ומשפחתו היא במה שלא נכלל בה: הטיפול בילדים להורים גרושים. כבר בתחילת הדרך החליטה הוועדה לפטור את עצמה מבדיקת תחום מזונות הילדים וההסדרים הנוהגים בו, כאילו מדובר במקום בו הכל כבר מוסדר ומטופל. אחר כך, במשך שש שנים חקרו ובדקו חברי הוועדה, אבל לא היו מסוגלים להביא ולא המלצה בסיסית בתחום הגירושים. הוועדה סוקרת שמונה נימוקים לביטול חזקת הגיל הרך (ושלושה נגד) אבל לא מוצאת מקום להגיד את המתבקש: יש לבטל את החזקה המיושנת והמזיקה הזו. הרושם העולה מדו"ח הוועדה הוא שמבחינה היה יתרון אחד לפחות בסיום המוקדם של עבודתה: תירוץ מצוין שלא להיכנס לנושא הילדים להורים גרושים, נושא שהיה עלול באמת לזעזע את אמות הסיפים בישראל.

127 אלף ילדים להורים גרושים בישראל (כך לפי נתוני הוועדה, המעלים ספק כבד) נותרו ללא פיתרון שיסייע להם לצלוח את משבר הגירושים ללא נזק. הכאב והמצוקה של דורות של ילדים להורים גרושים, שעוברים בירושה לילדיהם ולנכדיהם, לא יכולים להחריש עוד. יש מוצא אחד - הקמה של וועדה ממלכתית חדשה, מקצועית וממוקדת, שתיקח את התשתית שבנתה ועדת רוטלוי, ותיישם אותו תוך בחינה אמיתית ואמיצה של הצרכים והאפשרויות לפיתרון.

"חוק הילדים" שעליו ממליצה ועדת רוטלוי הוא רעיון מצוין שיש לעשות כל מאמץ לקבלו ולקדמו. אבל חוק הילדים לא יוכל להיות שלם בלי שיכללו בו הסדרים מודרניים לטיפול בילדים להורים גרושים. יש לגבש המלצות מתאימות לנושא הגירושים, ולשלבן בהצעת החוק מבעוד מועד.

טל שחף