הודעת משרד המשפטים:

 דו"ח הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה בנושא הקטין בהליך הפלילי

הדו"ח מבוסס על דיוני וועדת המשנה בנושא הקטין בהליך הפלילי

מבנה וועדת המשנה

יושבת ראש ועדת המשנה: השופטת סביונה רוטלוי, בית המשפט המחוזי תל - אביב - יפו

מרכזת ועדת המשנה: עו"ד הלית אורן - רשף

חברי וועדת המשנה:

1. השופט אהרן מלמד: נשיא (בדימוס) בתי המשפט לנוער

2. השופט גלית מור-ויגוצקי: שופטת בית המשפט לנוער

3. השופטת דנה מרשק-מרום: שופט בית המשפט לנוער

4. פרופ' לסלי סבה: ראש המכון לקרימינולוגיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים

5. ד"ר לוי עדן: לשעבר מנהל שירות המבחן לנוער, משרד העבודה והרווחה, מכללת בית ברל

6. ד"ר דנה פוגץ': הקריה האקדמית, קרית אונות

7. עו"ד אביה אלף: הממונה על עבירות כלכליות, פרקליטות המדינה

8. עו"ד טלי גל: מנהלת מרכז הילד והמשפט, המועצה הלאומית לשלום הילד

9. עו"ד ענת אסיף: עוזרת יעוץ וחקיקה משרד המשפטים

10. השופטת ניצנה בן-דוד-גרדוס: שופטת בית המשפט לנוער (פרשה מחברותה בהמלך עבודת וועדת המשנה)

11. עו"ד מיכל קפלן-רוקמן: הסניגוריה הציבורית (פרשה מחברותה בהמלך עבודת וועדת המשנה)

כללי

מאז הקמת מערכת שיפוט, ענישה וטיפול נפרדת לקטינים ניתן להבחין במתח המתמיד, שבין הרצון להגן על קטינים, גם אם סרחו, לבין הצורך להגן על בטחון הציבור מפני אותם קטינים. מתח זה ניכר גם בפרשנות הניתנת לאינטרס הציבור: מצד אחד אינטרס זה דורש את הענשת האשמים במגמה להרחיקם מהחברה ולהקטין בכך את שיעור העבריינות, גם אם לטווח הקצר: מהצד האחד, האינטרס הציבורי ישורת טוב יותר אם עבריינים ישוקמו וייטיבו את דרכם ובכך יופחת שעור העבריינות לטווח ארוך. הסיכוי לשיקום נראה טוב יותר, כאשר מדובר באנשים צעירים שאישיותם טרם עוצבה וחינוכם טרם הושלם.

ועדת המשנה בנושא "הקטין בהליך הפלילי" הציבה לה למטרה לבחון את החקיקה הרלוונטית הקיימת, הן חקיקה ראשית, הן חקיקה משנית, ובמקרים מסוימים גם הוראות ונהלים המיושמים הלכה למעשה, ואת התאמתה לעקרונות האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, ובמקום שבו החקיקה אינה תואמת את האמנה או שיש בה חוסרים, להמליץ על שינויים והוראות חוק חדשות.

עבודת ועדת המשנה נשענה על בדיקת עקרונות האמנה, ובראשם ארבעת עקרונות העל: עיקרון טובת הילד, הזכות לשוויון, הזכות להשתתפות והזכות להישרדות ולהתפתחות, כללי בייג'ין, וכן על כללי האו"ם להגנה על קטינים שנשללה מהם חירותם. כל זאת, בהתייחס לקטינים כחשודים, כנאשמים וכמי שנמצאו אשמים בדינם, כנפגעי עבירה וכעדים. כך, מתוך התפיסה והאמונה, שכל קטין בהליך הפלילי, בין אם הוא מבצע העבירה, בין אם הוא נפגע העבירה, ובין אם הוא צופה מן הצד שבבוא העת יעיד בבית המשפט, זכאי לזכויות. הן לזכויות המגיעות לכל אדם ואזרח במדינה, והן לזכויות ייחודיות, הנובעות מהיותו קטין.

במהלך עבודת ועדת המשנה בא לידי ביטוי המתח שבין הרצון להוסיף ולראות במדינה את ה-parens patria של הילדים, בבחינת האב היודע מה טוב לילדיו, לבין הצורך לכבד את עקרונות האמנה ולראות את הקטין מעל גיל 12, שהינו גיל האחריות הפלילית בישראל, כנושא זכויות עצמאי ככל נאשם, תוך בדיקת ההתאמות הדרושות, בהתחשב בעובדת קטינותו. יש להדגיש, כי ועדת המשנה לא הוסמכה לערוך רביזיה בדרכי הטיפול והענישה של קטינים. בנושאים מסוימים הסבה ועדת המשנה את תשומת הלב לסוגיות אחרות, שאינן חקיקות, והדבר נעשה מתוך מטרה לעורר שיח ציבורי בעקבות השינויים המתחוללים בעולם ובישראל במעמדם של קטינים.

המלצות הועדה

הוועדה מציעה ליישם את סעיפי האמנה בצורה ראויה ונכונה בחקיקה הישראלית, תוך מתן ביטוי למרכזיותו של הקטין ולמעמדו העצמאי כבעל זכויות, באמצעות עיגונו של ביטוי זה בחקיקה באופן מפורש ובהיר.

חידוש עקרוני ומהותי שמוצע על ידי ועדת המשנה הינו פרק מבוא לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, שיכלול את מטרת החוק, העקרונות שיש להפעיל ביישום החוק, ופירוט הזכויות הנתונות לקטינים על פי החוק.

המלצות החקיקה האחרות נחלקות לשלושה סוגים:

היבטים מרכזיים בהמלצות ועדת המשנה:

1. עיגונן המפורש של זכויות אדם שונות שיש להעניק לקטינים עוברי חוק במסלול הפלילי, החל משלבי חקירתם ומעצרם וכלה בהשמתם במוסדות שוללי חירות, כגון הזכות לכבוד, לשוויון, לפרטיות וכן לזכויותיהם הייחודיות כילדים, כזכות להתפתחות, לחינוך, ולקשר עם הוריהם.

2. הדגשת חשיבותה של הזכות להתפתחות, באמצעות הכללת פרק מפורט במסגרת חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול) התשל"א- 1971, הכולל פירוט של הדרכים למימוש זכות ההתפתחות של קטינים על כל היבטיה - גופנית, נפשית, חברתית, חינוכית וכו', בעת שהייתם במסגרות שוללות חירות. כמו כן, עוגנה זכותו של קטין להגנה על גופו, בין היתר באמצעות שלילת האפשרות לנקוט אמצעי משמעת הכוללים ענישה גופנית או משפילה.

3. עיגון זכותם של קטינים למידע ולהשתתפות בכל שלב משלבי ההליך הפלילי. כך לדוגמה מוצע להעניק לקטין את הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לשינוי דרכי טיפול- זכות המוקנית כיום בחוק רק לממונה על המעונות או לקצין המבחן.

4. עריכת איזון בין זכותו של הקטין להליך הוגן ובין מה שנתפס בעיני הרשויות כ"טובתו". כך, למשל, ממליצה הוועדה לבטל את האפשרות לעצור קטין ללא עילת מעצר מטעמים הגנתיים, בהיות מעצר שכזה מנוגד לזכויותיו הבסיסיות ביותר. כן מוצע לבטל את האפשרות לעשות שימוש באבחון בתנאים שוללי חרות במסגרת אמצעי ביניים מבלי שקיימת תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה מעצר עד תום ההליכים.

5. עיגון זכות ייחודית של קטינים להליך חלופי, על פי עקרונות ידועים מראש, שיופעלו בצורה שוויונית, וזאת לאור ההכרה בחשיבות שיקומם של קטינים וניתובם מההליך הפלילי להליך אחר שאיננו מתייג.

6. עיגון זכויותיהם של קטינים נפגעי עבירה ההופכים פעמים רבות לקורבנות בשנית במסגרת ההליך המשפטי, כגון זכותם להשתתפות בכל עניין הנוגע להם, אם רצונם בכך, זכותם למלווה שיסייע להם במסירת מידע במהלך כל ההליך, זכותם לשירותי שיקום מטעם המדינה תחת קורת גג אחת ועוד.

7. תיקונים לאור עקרונות האמנה הנוגעים לקטינים כעדים, ובמיוחד בחוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים) התשט"ו-1955, המוכר בעולם כחוק מתקדם ביותר באשר לחקירת ילדים ועדותם בבית המשפט, בעיקר בעבירות מין ועבירות הנעברות בתוך המשפחה. הרחבת זכותם של קטינים עדים להשתתפות בתהליך, עיגון חובותיהם של חוקרי ילדים לנימוק החלטותיהם, תחימת שיקול הדעת של הגורמים המחליטים על-פי החוק, לרבות חוקרי הילדים ובית המשפט ועוד. כן מוצע לבטל את תחולת החוק על ילדים חשודים.

קישורים נוספים