הזכויות והאחריות
פנקס זכויות התלמיד הוכן על ידי משרד החינוך
בשנת 2003, בשפות עברית וערבית. מדובר בחוברת נאה בגודל תעודת זהות,
שניתן לשאת אותה בכיס התלמיד או בתיקו. הפנקס מציג את זכויות
הילדים בשפה פשוטה, תוך שימוש במושגים הקרובים לעולמם של הילדים ואפילו
הקפדה מגדרית על לשון זכר ונקבה גם יחד. כדי להפוך אותו למעניין יותר
מוצע לילדים מקום לכתיבת שמם, הוספת תמונתם והם גם מוזמנים לצבוע את
האיורים בפנקס. בסך הכל, יוזמה ברוכה שנועדה להביא את תפיסת זכויות
הילד והתלמיד אל עולמם של ילדים צעירים.
ובכל זאת, יש טעם לפגם כשמבחינים בהקפדה היתרה שהקפידו לאזן כל זכות מול אחריות הבאה בצידה: הפנקס נפתח כך, שתמיד בצד ימין
מופיעה זכות של תלמיד, ומולה משמאל אחריות בה הוא חייב באותו עניין.
בחלק מהמקרים מדובר בעידוד הילד להקפיד על מתן אותה זכות גם לזולת. אבל
העיקרון הצודק והחשוב הזה מוסבר בתחילת החוברת ודי בכך כדי להחיל אותו
על כל הזכויות. לעומת זה, רבים מתחומי
האחריות המוזכרים בחוברת מאולצים, אפילו מטעים. למשל "אחריותי ללמוד
מהטעויות", "אחריותי לעזור לילדים חולים", "אחריותי לבקש עזרה כשאזדקק"
אפילו "אחריותי לבחור את הפעילות המועדפת עלי בשעות הפנאי". אפשר
להסכים על חשיבותם החינוכית של רעיונות אלה, אבל בשום אופן אין מדובר
באחריות החלה על הילדים. והצבתם מול זכויות יסודיות של הילדים, כבני
אדם וכתלמידים, מטשטשת את ההבדל המהותי שבין זכויות יסוד לבין דרכי
התנהגות רצויות.
התוצאה? הילד מפנים את הרעיון שכמו שלא
תמיד הוא עוזר לילדים חולים, אז לא תמיד זכותו לקבל טיפול רפואי. או
להיפך, שהוא יבין את העזרה לילדים חולים כחובה מוחלטת, כמו הזכות
לטיפול. האם כשילדה בכתה א' חוטאת בלשונה בניגוד ל-"אחריותי לא לפגוע
באחרים גם באופן מילולי ו/או באופן פיסי", היא לא עלולה להבין שהיא
איבדה את הזכות "שלא יכאיבו לי, שלא יעליבו אותי ושלא ישפילו אותי"?
מתברר שקשה לאנשי משרד החינוך להשתחרר
מהמסרים החינוכיים "הנכונים" גם כאשר הם מביאים לתוצאה שגוייה. בישיבות
הוועדה לקידום מעמד הילד בכנסת אמרה היו"ר ח"כ תמר גוז'נסקי, כי העיקרון הבסיסי
הוא שזכויותיו של אדם הן ערך יסודי, והן אינן מותלות כלל בקיום חובותיו. לא ניתן להפקיע זכויות של אדם מסוים גם אם הוא אינו מקיים את חובותיו. והדברים נכונים גם לגבי אדם קטן, ילד או תלמיד.
כמובן שאין מדובר בזכויות בלתי מוגבלות. גם זכויותיו של ילד, כמו אלו של
בוגר, כפופות לעיתים לעקרונות אחרים. התלמידים חייבים לכבד את הזכויות של תלמידים אחרים. הם חייבים לכבד את מוריהם. על הילדים לנהוג בכבוד כלפי הוריהם. למעשה הדיבר החמישי, "כבד את אביך ואת אמך" הוא כפי הנראה היחיד המעוגן בחוקי מדינת ישראל - בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות שסעיף 16 בו אומר "הקטין חייב, תוך כיבוד אב ואם, לציית להוריו בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם".
אבל גם העובדה שיש סייגים לזכויות, וגם
העובדה שישנן חובות בצידן של זכויות, אינה יכולה להתלות את הזכויות
בקיום החובות. מצער לראות כי גישה החינוכית המיושנת כלפי ילדים,
הרואה בזכויותיהם דבר מה שיש לאזנו כנגד חובותיהם, מצאה לה שביתה בפנקס
שאמור לסייע לילדים להתמודד עם עולם שיכול להיות מאיים של מבוגרים.
יש זכויות רבות שלא באו לידי ביטוי
בפנקס. חלקן, יש להניח בגלל הנסיון להתאים אותו לגיל הצעיר של הקוראים.
היינו שמחים למשל, לראות את זכותו של הילד לקשר עם שני הוריו מוזכרת
בחוברת. אבל הצורך העיקרי שעולה מהחוסרים האלה הוא לחוברת נוספת,
המופנית לתלמידים בוגרים יותר, ושבה לא יפקד מקומן של זכויות כמו הזכות להישמע בהליך משפטי הנוגע לו, הזכות של להגנה מאפליה "מטעמים עדתיים, מטעמים של רקע חברתי-כלכלי, או מטעמים של השקפה פוליטית, בין של הילד ובין של הוריו", כלשון חוק זכויות התלמיד,
הזכות שלא להיות מורחק בשרירותיות מבית הספר, הזכות להיבחן בחינות
בגרות ועוד.
להורדת הפנקס (קובץ PDF).
|
