לאמור, גם האב וגם האם חייבים במזונות ילדיהם. ועוד נאמר, בסעיף קטן (ב) באותו מקום:

"בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא."

 כלומר, מי שיש לו יותר, ישלם יותר.

מסביר גם השופט המחוזי ע. קמא  (תא   415/94  מ"א 545/94)

סעיף 5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט1959- (להלן - חוק לתיקון דיני המשפחה), קובע כדלהלן:

"אין אדם חייב לספק מזונות לבן משפחה לפי סעיף 4 אלא במידה שנתקיימו שלושה אלה:

(1) יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו.

(2) אותו בן משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר.

(3) אותו בן אדם אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2 או לפי סעיף 3 או מעזבון, ואינו יכול לקבלם מבן משפחה הקודם לאותו אדם לפי הסדר שנקבע בסעיף 4."

לשון אחרת, חובת המזונות תוטל רק על "אמיד", כלפי מי שמוגדר כאינו יכול לספק את צרכיו. ודוק, "אמיד" לגבי בניו אינו אותו אמיד לחיוב צדקה לנזקקים אחרים, כ"אמיד גמור", ו"כל שאינו עני מקרי - אמיד" (דעתו של הנתיב משפט המובאת בספרו של פרופ' שאוה "הדין האישי בישראל" - מסדה, מהדורה 3, תשנ"ב, עמ' 267; וראה גם:ב ע"א 4523/90 קהאן נ' קאהן ואח', פ"ד מה(5), עמ' 531).

מה יכול להיות פשוט, נכון ונאור יותר מזה?

אלא, אלא, אלא, שחוק נאור זה אינו חל כמעט על איש במדינת ישראל! כדי להבין מדוע, יש לקרוא קצת למעלה בחוק, בסעיף 3 בחוק המזונות, סעיף קטן (א) אשר בעצם מבטל את תחולת החוק כמעט לחלוטין:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה."

כלומר, לחוק ישנו תוקף רק לגבי אנשים שה"הדין האישי" אינו חל עליהם.

ועוד נאמר בסעיף 3, סעיף קטן (ב):

אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה

ובשפה יומיומית: אם ה"דין האישי" (עוד פעם אותו מונח מוזר), פוטר לחלוטין מישהו או מישהי מתשלום מזונות לילדיהם, אז החוק יחול בכל זאת...

אז מהו ה"דין האישי" המוזר הזה? על מי הוא חל? האם הוא פוטר מישהו או מישהי מתשלום מזונות?

ה"דין האישי" הוא הדין הדתי- כל מי שהינו בן דת כלשהי – חל עליו באופן אישי הדין של אותו דת. לגבי הרוב המכריע של תושבי מדינת ישראל, היהודים, מה שקובע את תשלום המזונות הינו ההלכה היהודית.

אז לסיכום, יש לנו חוק נאור אחד, שאינו חל כמעט על אף אחד. מה שקובע לגבי רובנו היא ההלכה.

ומה אומרת ההלכה?