כלכלת הילד בצדק

כדי שנוסחה לחישוב תשלומי כלכלת הילד תהיה באמת מצויינת, היא חייבת להתאפיין בתכונה נוספת, שכמעט ולא מדברים עליה בימינו: היא חייבת להיות צודקת

טל שחף

כבר חמש שנים שנמשכים דיוניה של הוועדה לגיבוש נוסחה לחישוב חלוקת כלכלת הילד, "נוסחת מזונות" בשמה הפופולרי. הוועדה, בראשותו של פרופ' פנחס שיפמן, שמעה הרבה הצעות לנוסחאות, ולכל אחת ואחת מהן היה יתרון אחד עצום על המצב הנוכחי: כולן בודקות את יכולתם הכלכלית של שני ההורים וכולם מציעות בשורה התחתונה פיתרון לשאלה כיצד תתחלק האחריות הכלכלית בין שני ההורים.

לעומת המצב הבלתי נסבל כיום, שבו כל האחריות הכלכלית מוטלת אוטומטית על הורה אחד בלבד על בסיס מגדרי, זהו אכן שיפור משמעותי ואות כי ישראל עשויה להצטרף סוף סוף אל משפחת העמים.

לנוסחה - כל נוסחה - יש יתרונות רבים: היא עונה על השאלה "כמה כסף צריך לעבור מדי חודש" וגם על השאלה איזה הורה צריך לשלם לשני את סכום הכסף הזה, היא מייתרת את המאבקים האינסופיים בעניינים הכספיים ויתרונה הגדול הוא בשקיפותה: כל אחד יכול לחשב בעצמו את סכומי כלכלת הילד.

אבל כדי שנוסחה לחישוב תשלומי כלכלת הילד תהיה באמת מצויינת, היא חייבת להתאפיין בתכונה נוספת, שכמעט ולא מדברים עליה בימינו: היא חייבת להיות צודקת. נוסחה צודקת מקנה לשני ההורים את התחושה שהסכום המשולם (או המתקבל) הוא הסכום הראוי. היא מפחיתה את הלחץ מההורה המקבל לחזור ודרוש יותר ואת הלחץ מההורה המשלם להשתמט מתשלום בטענה שהסכום אינו צודק. נוסחת מזונות צודקת היא גורם מרגיע וממתן של מאבקי הגירושים. 

האם כל הנוסחאות המוצעות לוועדה הן נוסחאות צודקות? ובכן, ממש לא. וכאן עלולה וועדת שיפמן לעשות בחירה שגוייה תחת לחצים של גורמים אינטרסנטיים בשפע הפועלים בתוך הוועדה ומחוצה לה, ולקבוע נוסחה לכלכלת הילד שאינה צודקת. נוסחה שחסרונותיה יהיו בכייה לדורות.

אחת השגיאות המלוות את הגורמים הבוחשים בקלחת היא ההנחה שרמת החיים של הילדים - אסור שתיפגע. מדובר בתחושת בטן, במאוויי לב של כל אדם, שהילדים לא יפגעו מהגירושים, אבל המציאות שונה לגמרי: לפרידת ההורים יש משמעות כלכלית חד-משמעית: אותה יכולת כלכלית שפרנסה את הבית המשותף נדרשת עתה לפרנס שני בתים, שני משקי בית. התוצאה המידית היא ירידה ברמת החיים, שמשפיעה על כל בני המשפחה. מי שדורש מהאב להמשיך ולממן את רמת החיים הקודמת של ילדיו וגרושתו דן אותו לחיי עוני ובמקרים רבים לחוסר יכולת להחזיק בבית עבורו ועבור ילדיו.

נוסחה המבוססת על שמירת רמת החיים של הילדים היא אינה נוסחה צודקת. לא רק שאינה צודקת, אלא שהיא מנציחה את המצב הקיים ופועלת כנגד חלוקת האחריות ההורית וכנגד טובת הילדים: אם אין יכולת לאב להחזיק בבית עם חדר לילדיו, ברור שעיקר האחריות הטיפולית תהיה על האם ואילו האב נותר המפרנס העיקרי ומי שנאלץ להסתפק בביקורים אצל הילדים. 

דרך אחרת להתמודד עם הסוגיה הכלכלית היא לבחון אותה בכלים כלכליים, ממש כאילו אלון גל או מומחה כלכלי כלשהו היו בוחנים אותה: נתונים שני הורים בעלי יכולת כלכלית נתונה. אין להם יותר ממה שהיכולת הזו מאפשרת להם. את ההוצאות צריך להתאים ליכולת הכלכלית, כולל ההוצאות על הילדים. 

נוסחה צודקת היא נוסחה שמתבססת על יכולתם של ההורים, לא על ההוצאות שלהם. לתוך החישוב מכניסים את ההכנסות של השניים, ולזה מוסיפים את המידה שכל אחד מהם נושא באחריות הטיפולית לילדים. תיאורטית, אם לשני ההורים יכולת כלכלית זהה ושניהם מטפלים בילדים במידה שווה, לא ישולמו ביניהם כל תשלומים נוספים וכל אחד ישא בעלויות הילדים כשהם איתו. בפועל, הנוסחה תניב סכום כלשהו, שאותו ישלם ההורה בעל היכולת הכלכלית העודפת (או מידת הטיפול המופחתת) להורה השני.

אז אמנם יכול להיות שהתחלה יצטרכו ההורים לוותר על חוג לילד או  לקנות נעל מותגים רק פעם בשנה, אבל בתמורה יהיו לילד שני הורים קרובים ובית חם אצל כל אחד מהם. והבשורה הטובה היא שהמחקרים מראים התאוששות כלכלית בתוך שנה או שנתיים ושיחזור רמת החיים הקודמת של כל שני המשפחה. 

סוגיה אחרונה וכואבת ביותר היא בעייתם של המשפחות שאינן מסוגלות לשאת בעלויות שני בתים במקום אחד. בעשירונים הסוציו-אקונומיים הנמוכים, פרידת ההורים פירושה פעמים רבות הידרדרות מתחת לקו העוני, אימהות ללא מקור הכנסה ואבות שאינם מסוגלים לשלם את מה שפסק להם בית המשפט.

כדי שיעשה צדק גם לילדים שהוריהם אינם מסוגלים לפרנסם בנפרד, על המדינה לתת את חלקה לכלכלת הילדים. יש לקבוע נקודת סף - "סכום המינימום לקיום בכבוד לילד". כאשר הכנסתם של ההורים אינה מאפשרת להגיע לסף הזה, על המדינה להיכנס לתמונה ולהשלים את ההפרש הנדרש כדי שהילד יחיה בכבוד כמו כל חבריו. אין מדובר בסכום גדול בהכרח: כמה מאות שקלים בחודש. ויש לסכום הזה גם מקור מימון ברור: הוא יבוא במקום תשלום דמי מזונות הביטוח הלאומי, שמשולמים ממילא כשהאב אינו נושא בחובת המזונות שהוטלה עליו. אבל בלי הצורך לנגוש באב חסר היכולת ועם תחושה אמיתית שהצדק נעשה והילדים לא נפגעו.