|
הורות=שווה גיבשה עמדה ברורה ומקיפה באשר לרפורמה הנדרשת בתחום האחריות ההורית לאחר גירושים. עמדה זו הוצגה בפני מקבלי החלטות במסגרות שונות והיתה הבסיס לפעילותה של הורות=שווה במסגרת דיוני ועדת שניט. הנה הנוסח המלא של עמדת הורות=שווה.
עמדת הורות=שווה בדיוני ועדת שניט
הורות=שווה מבקשת להציג פרדיגמה חדשה בגישה לנושא חלוקת האחריות ההורית לאחר גירושים, שנועדה להיחלץ מגבולות הויכוח המתמשך בעניין זה. המצב הנוכחי פוגע בכל המעורבים בגירושים, ובראש ובראשונה בילדים להורים גרושים. אין ספק שנדרש שינוי משמעותי. השארת המצב בעינו אינה אופציה.
עיקרון האחריות ההורית וזכויות הילד שמהן הוא נובע, הם אבני היסוד של הגישה המוצעת. המחקר הפסיכולוגי של השנים האחרונות הוא מרכיב יסודי שלישי. על אלה מבוססות שתי הנחות יסוד שאין חולק עליהן:
האחת - לשני ההורים יש חשיבות רבה בחיי הילד;
השניה - שיתוף הפעולה בין שני ההורים הוא בעל חשיבות רבה לטובת הילד.
כלומר: במטרה לשמור על טובת הילד לאחר הגירושים יש לפעול לכך ששני ההורים ימשיכו לקחת חלק פעיל ומרכזי בחייו ויש לצמצם ככל האפשר את המאבקים ביניהם.
המכשול העיקרי המונע כיום את הגשמת המטרות האלה הוא הניסיון לקבוע מי ההורה "המשמורן", "העיקרי", "העדיף" או כל כינוי אחר שנבחר לסמן את העדיפות של הורה זה. הגישה הזו התאימה למבנה המשפחה של שנות ה-50 אבל כיום ברור שהיא מנוגדת לידע המחקרי המודרני אודות טובת ילדים להורים גרושים.
כמו כן, הגישה הזו היא הקטליזטור העיקרי למאבקים בין הורים, שכן במקרים בהם שני ההורים מעוניינים לטפל בילדים נוצר מאבק על זכייה בתואר "המשמורן", לעומת זה, במצב בו רק אחד ההורים מעוניין לטפל בילדים הגישה אינה מאפשרת לעודד את ההורה השני לקחת חלק בחיי הילדים.
הורות=שווה מציעה להימנע מקביעת עדיפות לאחד ההורים ולהתמקד בהסדרת הקשר המיטבי של הילד עם שני הוריו וביצירת כדאיות להורים להסכים על שיתוף האחריות ההורית ביניהם.
הורות משותפת
אנו מציעים לאמץ בישראל את גישת ההורות המשותפת (Shared Parenting), הגישה מודרנית שאומצה כבר במדינות רבות בעולם. הורות משותפת מעודדת הורים להגביר את מעורבותם בחיי הילד, היא מאפשרת מגוון הסדרים בהתאמה לכל משפחה והיא מממשת את שתי תפיסות היסוד: קשר עם שני ההורים ועידוד שיתוף פעולה בין ההורים. "הורות משותפת" פירושה חלוקת האחריות ההורית בין שני ההורים, כך שכל אחד מהם נושא בחלק משמעותי מהאחריות בכל תחום.
אפשר לומר בפשטות כך: אם במתכונת הקיימת אנחנו מבקשים להכריע ולכן שואלים: מיהו ההורה העדיף? לפי גישת ההורות המשותפת אנחנו שואלים: איך תתחלק האחריות לילד בין שני ההורים? שני ההורים נושאים באחריות ההורית והמטרה היא לממש את חלוקת האחריות ביניהם בצורה המיטבית המתאימה לילדיהם ולהם.
על ההורים מוטלת החובה להגיע להסכמה על אופן חלוקת האחריות ההורית ביניהם ואם הם מתקשים בכך יש לסייע להם במספר דרכים וכלים. עם זה, גם בהיעדר הסכמה בין ההורים אין לסגת למתכונת "משמורנות" הפוגעת בילד ובמקרה כזה יש להגיע לחלוקת האחריות ההורית בדרך של הכרעה.
קביעת תוכנית הורות בדרך של הכרעה
במקרה בו ההורים אינם מצליחים להגיע להסכמה, יקבע בית המשפט תוכנית הורות. נקודת המוצא לקביעת הסדר ההורות תהיה, ששני ההורים ישאו בתחומי האחריות ההורית במידה שווה, תוך התאמות נדרשות על פי הקריטריונים שייקבעו בחוק. טובת הילד היא, שתיקבע תוכנית הורות, שתאפשר קשר מירבי בין הילד לבין כל אחד מהוריו ובית המשפט ינמק כל החלטה הסותרת עיקרון זה.
מקרים מיוחדים
במקרים בהם מבקש אחד ההורים לשנות את מקום מגוריו של הילד בית המשפט יתן העדפה ל"סביבה הטבעית של הילד", היינו, מקום מגוריו, משפחתו, חבריו, וכל המאפיינים שאליהם יש לו זיקה יומיומית. במקרים בהם הוכחה אלימות גופנית או נפשית (ובכלל זה הנכרה הורית וחטיפת הילד) מצד אחד ההורים, תיקבע תוכנית הורות, שתבטיח את שלום הילד אך תאפשר ככל שניתן קשר של הילד עם שני הוריו.
מינוחים חדשים
גישה חדשה חייבת להתבסס על מונחים חדשים, כבסיס ליישום הגישה. המונחים העיקריים המוצעים הם "אחריות הורית" (הסמכות והאחריות שנתונה בידי ההורים) ו-"זמן הורות" (פרקי הזמן שבהם נמצאים הילדים באחריותו הישירה של ההורה).
אין לעשות שימוש במונחים "אפוטרופסות", "משמורת" ו"הסדרי ראיה", שכן הם רכושיים, ממוקדים בהורים ולא בילד והם אף מסלימים את המאבק בין ההורים.
על פי הגישה המוצעת, יש להבין שכשההורים מתגרשים יש לילד שני בתים ולכן מדובר ב"משפחה דו-ביתית" ולא "משפחה חד-הורית". זהו מונח שאינו מפחית מחשיבותו וסמכותו של אחד ההורים. הבנה נוספת היא, שלאיש מההורים אין שליטה בלעדית בענייני הילד: הם חולקים את האחריות ועליהם להסכים על הדרך בה הדבר יעשה, תוך בניית שגרת חיים יציבה, שאיפה לזמן הורות מירבי עם כל אחד מההורים והתאמת הפיתרונות לצרכים וליכולות של התא המשפחתי.
אמצעים ליישום ההורות המשותפת
1. ביטול חזקת הגיל הרך והימנעות מאימוץ חזקת המטפל העיקרי -- חזקות שמטרתן קביעת עדיפות אחד ההורים. חזקת הגיל הרך צריכה לעבור מהעולם וחזקת המטפל העיקרי אסור שתבוא לעולם, לא רק בגלל האנכרוניזם הטבוע בהן והיותן מנותקות מהמחקר העדכני, אלא גם בשל המטרה שלהן: להעדיף את אחד ההורים. בגישה החדשה, בה לא ניתנת עדיפות למי מההורים, חזקות אלה פשוט מיותרות.
2. יישום גישה מערכתית חדשה המבוססת על מתכונת ההורות המשותפת, אשר מכניסה לשימוש את עיקרון האחריות ההורית ואת החובה המוטלת על כל הורה לממש את אחריותו וגם את חובתו להגיע לחלוקת אחריות הורית עם ההורה השני. כמו כן יש לבטל את שרידי הגישה הישנה, המבוססת על "משמורת" ו"הסדרי ראייה".
3. צעד הכרחי נוסף הוא שינוי דרך הטיפול בהורים מתגרשים. יש להתמקד בהבאת ההורים להסכמה ולשיתוף פעולה באמצעות כלים חדשים: האחד הוא תוכנית הורות (Parenting Plan), מסמך שמעלה על הכתב את ההסכמה בין ההורים באשר לשיגרת היומיום של הילד. השני הוא מתאם הורות, איש ביניים אובייקטיבי, שמספק מידע והכוונה להורים, מגשר ומפשר ביניהם, מסייע להם להגיע לתוכנית הורות מוסכמת ויש לו סמכויות קבלת החלטות נקודתיות במסגרת תוכנית הורות זמנית. במקרי קונפליקט גבוה יופעל צוות תיאום רב-תחומי.
4. תופעל נקודת כניסה אחידה למערכת ("המודל האוסטרלי") – מרכזי הורים וילדים בפרישה ארצית – בהם יתקיים ה-intake, פגישת המהו"ת או תהליך התיאום. אנו גם מציעים לחייב הורים בהשתתפות ב"סדנת הורות לאחר גירושים" ("המודל הקנדי") כתנאי לפתיחת ההליכים.
5. במקרים בהם יש חשש לניתוקו של הילד מאחד ההורים, יהיה מתאם-הורות רשאי לקבוע תוכנית הורות זמנית מיידית, שתהיה בתוקף עד לישיבת בית המשפט הראשונה.
6. במקרים בהם לא יצליחו ההורים להגיע בכוחות עצמם להסכמה על תוכנית ההורות, יקבע בית המשפט תוכנית הורות זמנית, המבוססת על נקודת המוצא לפיה מוטלת אחריות הורית שווה על כל אחד מההורים. תוכנית הורות זו מהווה הנחייה להורים אודות טובת ילדם. ההורים יקיימו הידברות "בצל" פסיקה זמנית זו. אם לא הושגה הסכמה יגיש כל הורה בנפרד את תוכנית ההורות שהוא מציע ובית המשפט יקבע תוכנית הורות קבועה. בעת גיבוש החלטתו יעניק בית המשפט משקל עודף לתוכנית ההורות של ההורה שמבקש לשתף יותר את ההורה השני. התהליך הזה מהווה תמריץ מלכתחילה לכל אחד מההורים לשתף את ההורה השני בתוכנית ההורות שלו, ובכך מתקרבים שני הצדדים לתוכנית מוסכמת, אולי אף ללא צורך בהתערבות בית המשפט.
7. הסדרי כלכלת הילד ("מזונות הילד") צריכים להיות חלק בלתי נפרד מתוכנית ההורות. הורות שווה מציעה כי תופעל נוסחת מזונות דינמית, אשר משקפת בכל זמן נתון את הכנסותיו של כל אחד מההורים ואת חלוקת האחריות ההורית המתבצעת בפועל. בין השאר, הדבר ישמש כגורם הרתעה מאי-עמידה במחוייבויות הטיפול, שכן הדבר יגרור בעקבותיו הגדלת תשלומי כלכלת הילד מחד, ומצד שני יאפשר להורים לממש את אחריותם ההורית המירבית. |
בטעינה...
