בנייר העמדה הזה, שהובא בפני ועדת שיפמן, הוצגה עמדת הורות=שווה בהיבטים השונים של כלכלת הילד לעת גירושים, העקרונות שצריכים לעמוד ביסוד הרפורמה בתחום זה, דרכי עבודת המערכות המקבילות במדינות מערביות ושורה הצעות להחלטות והמלצות במסגרת הרפורמה.

הנה תקציר של נייר העמדה:
 

1. עקרון הצדק  - בתחום כלכלת הילד, לעומת תחומי זכויות הילד האחרים, יש חשיבות רבה לשאלת הצדק: אין ספק כי טובתו של הילד וגם זכותו היא, שצרכיו החומריים ישולמו במלואם, אבל אם הוא יקבל מעבר לצרכיו תהיה בכך פגיעה לא צודקת בהוריו. שיקולי הצדק מחייבים גם ששני ההורים יתחלקו ביניהם במימון כלכלת הילד באופן יחסי ליכולתם. לתחושת הצדק בקרב שני ההורים יש השפעה מרכזית על נכונותם לשלם תשלומי כלכלת הילד (במקרה של ההורה המשלם) או להסתפק בתשלום בגובהו הנתון (במקרה של ההורה המקבל). שימוש בנוסחה צודקת לתשלום כלכלת הילד מאפשר  לממשלה לנקוט בצעדי גבייה יעילים וגם בצעדי אכיפה תקיפים כנגד מי שמשתמטים מחובתם למרות שבצדק הוטלה עליהם. 
2. חשיבות האחריות הכלכלית וחלוקתה  - חובתם ואחריותם של ההורים לשאת באחריות הכלכלית לילדיהם אינה מוטלת בספק. לחלוקת הנטל בין ההורים יש חשיבות מבחינות רבות: קידום השוויון בין המינים, השותפות באחריות מביאה איתה שותפות בעשייה, אי השתתפות באחריות הכלכלית מפתחת תלות של האם מקבלת התשלומים באב משלם ונטייה שלא למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלה, אב שאינו עומד בחובותיו לתשלומים הולך ומתנתק מהילד ומהאחריות ההורית הכוללת, הטלת מלוא האחריות הכלכלית על הורה אחד יוצרת מרירות, מאבקים וחיכוכים בלתי פוסקים בין ההורים, וכן שבמצבים בהם האב אינו בעל הכנסה מספיקה, הטלת כלכלת הילד עליו בלבד פוגעת אנושות ביכולתו לנהל מהלך חיים סביר ולטפל בילדים.
3. חשיבות הדאגה לצרכי הילד במלואם - לכל ילד יש זכות לחיות ללא מורא כלכלי, וליהנות מתנאים הולמים בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה שיאפשרו לו גדילה והתפתחות אופטימליים. "רמת חיים הולמת" אין פירושה בהכרח רמת חיים גבוהה, אלא מותאמת ליכולתם הכלכלית של הוריו, ואולם יש סף שמתחתיו אין לרדת, ואם ההורים אינם מסוגלים לספק רמת חיים מינימלית זו תסייע להם בכך המדינה.
4. חשיבות היחסים התקינים בין ההורים הגרושים - המערכת המטפלת צריכה לעשות כל מאמץ כדי למזער את הסכסוך בין ההורים ולעודד ככל האפשר את שיתוף הפעולה. כל החלטה שמתקבלת בתחום זה צריכה להיבחן לאור השאלה האם היא מקדמת שיתוף פעולה בין ההורים או מלבה מאבקים ביניהם.
5. ירידה ברמת החיים של בני המשפחה - במשפחה בה ההורים נפרדו יורדת רמת החיים לה הורגלו בני המשפחה, שהרי המשאבים הכלכלים המצרפיים של המשפחה נשארו כפי שהיו, בעוד שהעלויות, הכרוכות בהחזקת שני משקי בית הוכפלו. אין זה נכון לדרוש מההורים לספק את מלוא רמת החיים שהילדים הורגלו אליה.
6. חישוב יכולתם הכלכלית של ההורים  - יש להביא בחשבון את הכנסותיו של כל הורה מעבודה, השקעות, קרנות, נאמנויות וכדומה, תשלומי העברה והטבות מהמדינה ועוד. יש להביא בחשבון את ההוצאות ששני ההורים צפויים להוציא על טיפול בילדים בהתאם לתוכנית ההורות. יש להביא בחשבון את ההוצאות שכל הורה צפוי להוציא על צרכיו האישיים ההכרחיים. יש להביא בחשבון את ההוצאות שכל הורה צפוי להוציא על תמיכתו באנשים וילדים נוספים התלויים בו ובראש ובראשונה ילדים נוספים. 
7. עיקרון הדינמיות - שיקוף כספי של חלוקת האחריות ההורית המתבצעת בפועל - בדיקה בפרקי זמן קבועים של יכולתם הכלכלית של ההורים ושל חלוקת האחריות ההורית המתבצעת בפועל תאפשר לעדכן את סכום תשלומי כלכלת הילדים באופן דינמי (כמו חישוב מס הכנסה למשל). כך יוצא שהילדים מקבלים את צרכיהם האמיתיים, אין ניצול לרעה מצד הורה שביקש לעצמו מחויבות הורית מתוך כוונת להפחית תשלומים בלבד, וגם אין ניצול לרעה מצד הורה שהתכוון להשתמש בתשלומי כלכלת הילד לפרנסתו הוא.
8. הצורך באחידות הפסיקה  - מצב בו ילד מסוים יקבל יותר כסף אצל שופט א' ופחות כסף אצל שופט ב', אסור שיקרה . זהו מצב בו הצדק לא רק שאינו נראה, אלא גם אינו נעשה. היעדר ההוגנות, ה-fairness כביטויו במשפט האנגלי, היא פגיעה קשה בהליך המשפטי כולו, וגורמת לפחיתות במעמדו של בית המשפט בעיני הבאים בשעריו.
9. צורך בנתוני אמת - עד כה לא נערכו בישראל בדיקות מהימנות ומקצועיות לגבי עלויות ילדים במצבים של פרידת ההורים. נתוני הלמ"ס הנמסרים כיום במסגרת סקר הוצאות משקי הבית אינם מספיקים למטרה זו. יש ליזום את הרחבת הנתונים הנאספים ופיתוח מתודולוגיה מקצועית שתשרת את המטרה: קביעת צרכי הילד. 
10. שינוי שפה, שינוי דרך מחשבה - שימוש בשפה מאוזנת מגדרית, שאין בה ביטויים פוגעים או מלבים מחלוקת, עשוי להקל על הבהרת רעיונות חדשים והטמעת דרך מחשבה חדשה: "ילד" במקום קטין, "כלכלת הילד" במקום מזונות, "אחריות הורית" ו"זמן הורות" במקום משמורת והסדרי ראיה, "משפחה דו-ביתית" במקום משפחה חד-הורית, שימוש במלה "מול" בהליכים משפטיים בענייני משפחה, במקום המילה "נגד".
11. כלכלת בן הזוג  - במקרים בהם פירנס אחד מבני הזוג את המשפחה כולה וביכולתו להמשיך ולעשות כן גם לאחר הפרידה, יש לקבוע תקופת הסתגלות, במהלכה ישלם אותו בן זוג הן תשלומי כלכלת הילד והן תשלומי כלכלת בן הזוג. בתום אותה תקופה יחושבו תשלומי כלכלת הילדים מחדש בהתאם ליכולתם של ההורים באותו שלב.

לקריאת נייר העמדה המלא »