מסמך זה הוגש לוועדה ערב סיום עבודתה, והוא מהווה חלק ממכתב ההמלצות הסופיות שהוגש לשר המשפטים יעקב נאמן בדצמבר 2011.

הוועדה קיבלה משימה קשה ומורכבת והצליחה להוציא מתחת ידה מסמך המלצות חשוב, אשר משרטט את הרפורמה הנדרשת בתחום האחריות ההורית בישראל. אנחנו תומכים בדו"ח הוועדה ושותפים לגישתה, שמציעה חלופה לגישה הישנה והשגויה. אנו מקווים כי גישת ההורות המשותפת תהפוך לגישה המרכזית בתחום האחריות ההורית לילדים בעת פרידה וגירושים.

דווקא מתוך תמיכה בעמדות הוועדה ובגישות שהיא מבקשת להנחיל להורים הגרושים ולגורמים המטפלים במשפחות, אנחנו מביעים התנגדות מוחלטת לסעיף 9ג' שתוצאתו המעשית עלולה להיות הפוכה מזו שאליה התכוונה הוועדה בהמלצותיה.

מדובר בעניין עקרוני וראשון במעלה מבחינת תפיסת העולם שמנחה אותנו, אשר מבקשת למנוע כל סוג של מתן העדפה אוטומטית לאחד מההורים. נוסח סעיף 9ג' מהווה יישום של גישת "המטפל העיקרי", גישה פסולה מכל וכל שפוגעת בטובת הילד והוריו גם יחד. עמדתנו זו הובעה בפני הוועדה הן בעל פה, והן בדו"ח מיוחד שבוחן לעומקה את גישת המטפל העיקרי. לצערנו לא נדונה הגישה כלל בישיבות הוועדה וההחלטה שהתקבלה לאמץ אותה נעשתה ללא דיון במהות אלא כמענה ללחצים שהופעלו על הוועדה.

סעיף 9ג' בא לעולם תחת לחצים ואינטרסים, שאינם עולים בקנה אחד עם מנדט הוועדה. אין כל צורך מהותי בסעיף 9ג'. זהו סעיף מעושה. בית המשפט, גם אם יתלבט, יוכל להכריע בנקל אודות טובת הילד לפי הקריטריונים בסעיף 9ב'. אין מדובר ב"מבוי סתום", וגם אין מדובר בהוספת שיקולים חדשים, שאינם מצויים ממילא בסעיף 9ב'. כל מטרתו של סעיף 9ג' היא להבטיח, במרבית המקרים בהם קיים קונפליקט בין ההורים, את סימון האם כהורה המטפל העיקרי. תומכי הסעיף הזה ומפעילי הלחצים על הוועדה אינם מסתירים את כוונתם זו. לצערנו הוועדה כן מסתירה כוונה זו תחת מעטפת של מילים מעורפלות וניסוח סעיף 9ג', שמבטיח את המשך העדפתן של אימהות והדרתם של אבות מהאחריות לילדים.

כמו כן המנגנון המוצע בסעיף זה יביא למאבקים בין שני ההורים על מידת הטיפול של כל אחד מהם בילדים וחשיבות סוגי הטיפול והאחריות של כל אחד מהם להתפתחות הילדים, מה שיביא לעודף ליטיגציה ובזבוז זמן שיפוטי יקר – בניגוד גמור להמלצותיה של הוועדה עצמה.

יתכן וניתן היה להגיע להסכמה רחבה יותר סביב סעיף 9ג', לו היה מנוסח מעט טוב יותר. לצערנו לא נעשה נסיון אמיתי להגיע להסכמה למרות רצוננו להיות שותפים להסכמה כוללת בוועדה בנושא זה.

באשר לסעיף 9ד', גם הוא מיותר בעינינו, לא בגלל עצם תוכנו, אלא בגלל המשמעות המרומזת שבו, שמובילה את בית המשפט להחלטה, שמעניקה עדיפות בטיפול לאחד ההורים. סעיף 9ד' הוא סעיף מיותר שנולד גם הוא מלחצים של קבוצות בעלות אינטרסים של שימור העדפתה של האם. על פי הצעת החוק של הוועדה אין הכרח לפסוק על שוויון בחלוקת הטיפול בין ההורים ממש כמו שאין הכרח לפסוק אי-שוויון. אבל הוספת סעיף מפורש בעניין פסיקת אי-שוויון מעניקה משקל עודף לאפשרות זו ועלולה להתפרש כהנחייה שלא לפסוק שוויון. עמדתנו העקרונית היא, שנקודת המוצא בקבלת ההחלטה צריכה להיות שוויון בחלוקת האחריות הטיפולית, ולאחר מכן התאמות לצרכי הילד וההורים, ניסוח שיעודד מעורבות של שני ההורים ואילו כאן מדובר על היפוכה של גישה זו.

כיום, השאיפה שאבות יהיו מעורבים בגידול הילדים משותפת לכל, ועל כן יש לעודד אבות לקחת חלק פעיל בטיפול בילדים ובוודאי שיש להסיר את החסמים הניצבים בפני אבות לאחר גירושים, כשהם מעוניינים בכך. הוועדה אמנם קבעה מספר קביעות נורמטיביות חשובות בעניין זה אך לא שילבה מנגנונים מתאימים בהמלצתה לחקיקה. לעומת זה, בסעיפים אלה היא יוצרת חסמים חדשים, שירחיקו אבות ממעורבות הורית מיטבית. אנו מביעים חשש, כי השיפור שחל באחרונה בפסיקות בתי המשפט ברוח דו"ח הביניים של ועדת שניט, עלול להיעצר לנוכח סעיפים אלה והפסיקות עלולות לחזור לתבנית שהיתה להן תחת חזקת הגיל הרך, אפילו אם תבוטל חזקה זו.
 
כפי שנאמר בפתח הדברים, אנחנו שותפים לדו"ח הוועדה ותומכים במרבית הדברים שנאמרים בו. עם זה הבענו את הסתייגויותינו והתנגדותנו במהלך ישיבות הוועדה במספר עניינים:
 

1. מתן העדפה להורה המטפל העיקרי, הן בסעיף 9ב'(6) (קריטריון הטיפול בילד) והן ב-9ג' ו-9ד' כאמור לעיל.
2. קביעת נקודת מוצא, הרואה בשני ההורים כנושאים באחריות הורית במידה שווה. אנו סבורים כי על הוועדה היה לנסח את סעיף 9ג' בנוסח זה:  "נקודת המוצא לקביעת הסדר ההורות תהיה, ששני ההורים ישאו בתחומי האחריות ההורית במידה שווה, תוך התאמות נדרשות על פי העניינים שבסעיף קטן (ב); קבע בית המשפט חלוקה לא שוויונית של האחריות ההורית ינמק את החלטתו."
3. ביטול הסטטוס "הורה משמורן". למרות שהוועדה לא ממליצה על שימוש בקביעת הורה משמורן או כל סמכות עודפת אחרת להורה הדבר אינו נאמר במפורש בהצעת החוק ולמעשה אין מניעה כי גם לאחר חקיקת החוק בתי משפט יפסקו כי אחד ההורים יהיה ה"משמורן", כפי שהם עושים גם כיום ללא גיבוי בחוק. אנו מציעים לציין בסעיף 9 בהצעת החוק:  "בית המשפט לא יגדיר למי מההורים יהיה מעמד שמעניק לו סמכות עודפת על פני ההורה השני."
4. קביעה נורמטיבית בדיוני הגירה כי עצם ההגירה עם ילד פוגעת בו ובקשר שלו עם אחד ההורים. סעיף 10 מכיל מנגנון, המאפשר הגירה של אחד ההורים עם הילדים וניתוקם מההורה השני. הצעתנו היא להוסיף בתחילת הסעיף: "העתקת מקום המגורים של הילד אל מחוץ לישראל עלולה לעמוד בסתירה לחובת האחריות ההורית לקיום קשר אישי, ישיר וסדיר בין הילד לבין הוריו ולזכותו של הילד למימוש האחריות ההורית כלפיו על ידי הוריו כאמור בסעיף 2 ולטובת הילד וזכויותיו כאמור בסעיף 3, ועל כן תתאפשר אם השתכנע בית המשפט, כי הפגיעה שתיגרם לילד כתוצאה מהעתקת מקום המגורים של הילד אל מחוץ לישראל פחותה מהפגיעה שעלולה להיגרם לו אם יישאר בסביבתו הטבעית".

כפי שאפשר לראות הסתייגויות אלה ממוקדות בהבטחת עניין אחד בלבד: חיזוק הקשר של הילד עם שני הוריו. לצערנו, למרות שהוועדה קובעת עמדות מוצקות וברורות באשר לטובת הילד שהוריו מתגרשים, בנקודות אלה מנוגדות המלצותיה לעמדותיה.
עמדתנו היא שאנחנו תומכים בדו"ח הוועדה כמכלול. מכיוון שבארבעה עניינים לא הצלחנו לשכנע את חברינו בוועדה, אנו מביעים את הסתייגויותנו אלה. אנו סבורים שעל משרד המשפטים לקדם את החקיקה המוצעת על ידי הוועדה, מתוך הנחה שהמחוקק יקבע את דעתו ויכריע בסופו של דבר גם בנקודות אלה.