אחריות הורית

1. לראשונה מוגדרת בחוק הישראלי אחריות הורית: "להורה החובה והסמכות להחליט ולפעול בענייניו, בזכויותיו ובמכלול צרכיו של ילדו על פי טובת הילד". על ההורה מוטלת במפורש החובה לדאוג להבטחת "שלומו הגופני והנפשי, כלכלתו, בריאותו, התפתחותו הגופנית, הנפשית, הרוחנית, המוסרית והחברתית התקינה, חינוכו ופיתוח יכולותיו וכישוריו, מקום מגוריו, קיום קשר אישי, ישיר וסדיר בין הילד לבין הוריו (להלן - "קשר הורי") וקיום קשר בין  הילד לבין בני משפחתו (להלן – "קשר משפחתי")."
2. לא מוגדר בחוק הורה משמורן, לא במפורש ולא במשתמע. בכך נעלמת אחת העוולות הגדולות ביותר הקיימות בתחום ההורות לאחר הגירושים.
3. נקבע כי בכל עניין הנתון לאחריותם ההורית חייבים שני ההורים לפעול בשיתוף פעולה.
4. אם ההורים אינם מסכימים, עליהם לפעול "להגיע להסכמה בדרכי שלום" ככל שניתן, למשל באמצעות צד שלישי המקובל על שניהם: מטפל מקצועי או מגשר.

זכויות הילד וטובתו

5. נקבע, כי זו זכותו של הילד, ששני הוריו יממשו את האחריות ההורית כלפיו.
6. נקבע, כי טובתו של הילד צריכה להיות שיקול ראשון במעלה מבחינתם של שני ההורים וכמובן מבחינת בית המשפט והמערכת כולה.
7. בעת ההחלטה על טובתו של הילד יש להביא בחשבון את כל ההיבטים של חייו,  "...ובפרט הבטחת שלומו הגופני והנפשי, רצונו, רגשותיו, דעותיו, גילו, מינו, תכונותיו וכשריו המתפתחים, ממד הזמן בחייו וההשפעה הצפויה עליו בעתיד כתוצאה מן הפעולה, הקשר ההורי, שמירה על הקשר המשפחתי וכן יציבות ורציפות ביחסים בין הילד לסביבתו."

הסכם הורות

8. בעת פרידה, על הורים למלא הסכם הורות, בכוחות עצמם או בסיוע גורם מקצועי. החוק כולל בתוכו הסכם הורות תיקני. בית המשפט יאשר את הסכם ההורות אחרי שיוודא שהוא אינו פוגע בטובת הילד.
9. אם ההורים אינם מצליחים להגיע להסכם ההורות בעצמם, בית המשפט יגבש עבורם את חלוקת האחריות ההורית ופסיקתו תיקרא הסדר הורות.  בית המשפט לא מתבקש לקבוע מי ההורה המשמורן.
10. בית המשפט יגבש את הסדר הורות תוך בחינה של שבעה קריטריונים:

"(1) צרכיו ההתפתחותיים המשתנים של כל ילד בהתאם למצבו, לגילו, להבטחת היציבות בחייו ולצרכיו המיוחדים ככל שהם קיימים; 
(2) רצון הילד, ככל שכשריו המתפתחים מאפשרים לבררו על ידי שמיעתו בבית המשפט או בדרך אחרת שמתאימה לילד כפי שיקבע בית המשפט, ומתן משקל ראוי לדברי הילד לפי גילו ומידת בגרותו של הילד;
(3) זכותו של הילד לקשר משמעותי, אישי, ישיר וסדיר עם שני הוריו;
(4) נכונותם של ההורים לשתף פעולה במימוש אחריותם ההורית;
(5) כישוריו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית;
(6) הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד; 
(7) זכותו של הילד לקשר משפחתי ומידת הנכונות והיכולת של כל אחד מההורים לאפשר את מימוש הקשר."

אכיפת חובת האחריות ההורית

11. החוק מעודד ואף מחייב הורה לממש את האחריות ההורית שלו, כולל הורה שהיה מעדיף להשאיר את הטיפול בילדים להורה האחר. כל הורה חייב להציג נוסח הסכם הורות משלו (אם לא הצליח להגיע לנוסח מוסכם עם ההורה השני) ובו לפרט את חלקו באחריות ובטיפול בילדים. כמו כן, הפרת הסדר ההורות עליו פסק בית המשפט היא עבירה חמורה. הוועדה קבעה מספר סנקציות הדרגתיות על הורה שמפר את הסכם/הסדר ההורות: החל מצעדים מתקנים כמו סיוע על ידי יחידת הסיוע, מינוי מתאם הורות בתשלום או חיוב ההורה המפר בהדרכה וטיפול מקצועי בתשלום, וכלה בתשלום פיצויים לילד או להורה הנפגע או שינוי בהסכם/הסדר ההורות. מעבר לאלה חשוף מפר הסדר ההורות לאישום בביזיון בית המשפט והסנקציות הנלוות לקביעה כזו.