הרומן "קרמר נגד קרמר" של אייברי קורמן תוסרט ובוים על ידי רוברט בנטון. הסרט יצא לאקרנים ב-1979, וזכה ב-5 פרסי אוסקר,בהם הסרט הטוב, התסריט הטוב והשחקן הטוב, שבו זכה דסטין הופמן על גילום דמותו של טד קרמר, אבא במלוא מובן המילה.
"אישתי אומרת שהיא אוהבת את בילי ואני מאמין שזה נכון, אבל הייתי רוצה לדעת איזה חוק אומר, שאשה היא הורה טוב יותר רק בגלל המין שלה? חשבתי הרבה פעמים: מה הופך מישהו להורה טוב? זה חייב להיות משהו שקשור לעיקביות, זה חייב להיות קשור לסבלנות, זה חייב להיות קשור להקשבה לו, זה חייב להיות קשור להיראות כאילו אתה מקשיב לו גם כשאין לך כוח להקשיב יותר, זה חייב להיות קשור לאהבה...
ואני לא יודע איפה כתוב שלאשה יש מונופול בשוק הזה? שלגבר יש פחות רגשות בתחום הזה מאשר לאשה?
לבילי יש בית איתי. עשיתי אותו הכי טוב שיכולתי. הוא לא מושלם. אני לא הורה מושלם. לפעמים אין לי סבלנות אני שוכח שהוא... ילד. אבל אני שם...
אנחנו קמים בבוקר ואוכלים ארוחת בוקר. והוא מדבר איתי... ואנחנו הולכים לבית הספר... ובערב אנחנו אוכלים ארוחת ערב ביחד... ואנחנו מדברים שוב... ואני מקריא לו... ובנינו חיים ביחד... ואנחנו אוהבים אחד את השני
אם את תהרסי את זה, זה עלול להיות בלתי ניתן לתיקון. ג'ואנה, אל תעשי את זה, בבקשה."
עוצמתו העזה של הסרט לא התעמעמה עם השנים, אבל המציאות השתנתה. מה שהיה כמעט בלתי נתפס בשנות ה-70, הופך מובן מאליו היום: אבות הם הורים מסורים ממש כמו אימהות. ואילו הפיתרון שמציג הסרט לתסבוכת: או אמא משמורנית או אבא משמורן נראה כיום בלתי נחוץ: הפיתרון המודרני הוא פשוט: גם אבא וגם אמא, בהורות משותפת. מה יותר טוב מזה לבילי?
דוקטורינת הגיל הרך בארה"ב ובבריטניה
דוקטורינת הגיל הרך מבוססת על הנחת מוקדמת סוציולוגית, שאהבה אימהית פעילה יותר ומותאמת יותר לטיפול בילד מאשר זו של האב. המחקר מראה שזה אינו נכון.הן האמא והן האבא יכולים להיות הורים שווים, ואין סיבה שלילדים לא יהיו יותר מהורה מטפל עיקרי אחד. על פי מי, שמוכר בעולם כבר-סמכא בתחום רווחת הילדים - פרופ' מייקל ראטר, יתכן ולשנים הראשונות יש משמעות מיוחדת: ליצירת ההיקשרות ולהתפתחות חברתית. על ידי אימוץ דוקטורינת הגיל הרך, השופטים מחלישים את יחסי הילדים עם אביהם ומסכנים במידה רבה את עתידם של הילדים.
ובישראל? שילוב יוצא דופן של חוק מיושן, מדיניות ממשלתית מיושנת ונורמות מיושנות מביא לכך שחזקת הגיל הרך קנתה לה אחיזה בכל מוסדות השילטון בישראל: הכנסת, הממשלה ובית המשפט. חזקת הגיל הרך, השגויה כל-כך מבחינת טובת הילד, אינה רק הלכה משפטית כמו בבריטניה ובארה"ב, אלא שהיא חקוקה בספר החוקים הישראלי. תמונת המצב בעולם מראה כי הדרך להתמודד עם העוול הנורא הזה חייבת להיות רב-מערכתית: גם מחיקת חזקת הגיל הרך מהחוק, גם הכנסת מערכת חדשה של חוקים וכללים שתחלק את האחריות ההורית בין ההורים, וגם שינוי מקיף בדרך בה מטפלים בהורים גרושים, כך שהמאבקים יצטמצמו ויעלמו ושמירת הקשר של הילד עם שני ההורים יעמוד במרכז תשומת הלב.
תנועת הורות=שווה הוקמה על ידי הורים – נשים וגברים –במטרה לקדם שינוי חברתי בתחום האחריות ההורית בכלל וחלוקת האחריות ההורית לאחר פרידת ההורים בפרט. עוד על הורות שווה »
