|
מילים מקנות משמעות
זמן רב לפני הקמת ועדת שניט, הורות=שווה כבר הכניסה לשימוש את המונחים "הורות משותפת", "אחריות הורית משותפת", "תוכנית הורות" ו"מתאם הורות". הוועדה אימצה את הגדרת "אחריות הורית" של ועדת רוטלוי, ואיתה את "אחריות הורית משותפת", "הסכם הורות" ו"הסדר הורות" וגם "מתאם הורות". והעיקר: המושגים שהורות=שווה נאבקה נגדם יצאו משימוש: "אפוטרופסות", "משמורת" ו"הסדרי ראייה".
זכויות הילד או זכויות ההורים?
הוועדה דנה בשאלה אם להעמיד את זכויות הילד וטובתו מעל לכל שיקול אחר. היו בוועדה שניסו לשכנע, כי שיקול טובת הילד, חשוב ככל שיהיה, לא יכול להיות תמיד מעל לכל שיקול אחר. ההחלטה: הוועדה הולכת בעקבות האמנה הבינלאומית לזכויות הילד וקובעת כי בכל הכרעה, טובת הילד היא השיקול הראשון במעלה.
הקשר שבין ילד להוריו
איך מגדירים קשר הורי טוב בין הילד להוריו. הורות=שווה הציעה "קשר משמעותי" כביטוי המייצג את הקשר הטוב ביותר. בוועדה עלו וירדו הצעות כמו "קשר מירבי" ו"קשר מיטבי". בסופו של דבר התקבלה ההגדרה: "זכותו של הילד לקשר משמעותי, אישי, ישיר וסדיר עם שני הוריו".
הקשר שבין הילד למשפחתו המורחבת
הצורך להסדיר את הקשר בין הילד למשפחתו המורחבת, ובעיקר הסבים, טופל על ידי הורות=שווה במשך זמן רב, כולל הגשת נוסח הצעת חוק לפי בקשת הכנסת. עמדת הורות=שווה היא שלילד יש זכות שכל אדם בעל משמעות בחייו יהיה בקשר איתו. בוועדת שניט הוחלט לכלול קביעה בנושא זה, לפיה האחריות ההורית כוללת את החובה להבטיח קיומו של "קשר משפחתי" של הילד, הכולל את האחים ואת הסבים.
שיתוף פעולה בין ההורים
הדרישה לשיתוף פעולה בין ההורים קיימת כבר בחוק הישן, וחשיבותה רבה. הורות=שווה הציגה עמדה כי על ההורים להגיע להסכמה בכל ענייני האחריות ההורית, גיבוש הסכם ההורות ויישומו, אם בכוחות עצמם ואם בסיוע גורם נוסף, יותר מזה: זו זכותו של הילד שהוריו יגיעו להסכמה בכל הקשור אליו ולכן מוצדקת הדרישה לשיתוף פעולה. הוועדה קיבלה עמדה זו וקבעה כי "בכל עניין הנתון לאחריות ההורית חייבים שני ההורים לפעול בשיתוף פעולה" וכן - "נתגלעו חילוקי דעות בין ההורים... יפעלו ההורים, ככל הניתן, על מנת להגיע להסכמה בדרכי שלום, לרבות באמצעות צד שלישי המקובל על שניהם לרבות, מטפל מקצועי או מגשר."
תוכנית ההורות
כשהורות=שווה הציגה את המונח הזה, עוד לפני הקמת ועדת שניט, רק מעטים הכירו אותו. במהלך דיוני הוועדה הוא הפך לכלי מרכזי בגיבוש הרפורמה: תיעול הויכוח בין ההורים לנתיב ענייני וטכני במקום מאבק על צדק וזכויות. הוועדה קיבלה המלצה נוספת של הורות=שווה וקבעה כי במקרה הגשת הסכם הורות לבית המשפט תהיה חובה על פי חוק, ובמקרה של מחלוקת יגישו שני ההורים הסכמי הורות נפרדים ועל בית המשפט יהיה פשוט למזג אותם, ככל שניתן (ומתאים לקריטריונים שבחוק). נוסח הסכם ההורות, שהוא חלק מהחוק, מהווה פשרה סבירה בויכוח בין חברי הוועדה. בכל מקרה הנוסח עצמו אינו מחייב וניתן להוסיף או לגרוע ממנו. אחת המעלות הגדולות של הסכם הורות, שהוא מעודד את שני ההורים לחשוב במושגים של חלוקת האחריות ההורית ושיתוף פעולה, ובכך משפיע בכיוון חיובי על אימהות עם נטייה לניתוק האב ועל אבות עם נטייה להתנתק מהילדים.
קריטריונים לקביעת הסדר הורות
הצורך בקריטריונים ברורים, שיינחו את בית המשפט בקביעת הסדר ההורות (כשההורים אינם עושים זאת בעצמם) היה אחד היסודות בחוק ההורות המשותפת שגיבשה הורות=שווה עוד לפני הקמת ועדת שניט. רשימת הקריטריונים העסיקה את הוועדה זמן רב וחלק מהקריטריונים היוו נושא לויכוח עז. בסופו של דבר נוכשו ניסוחים כמו "הצורך של הילד בגיל הרך בקשר עם אימו", "הקשר של התינוק יונק שדיים לאימו", "מי היה ההורה המטפל העיקרי" ועוד. לעומת זה נכנסו קריטריונים חשובים כמו זכות הילד לקשר עם שני הוריו, נכונות ההורה לשתף פעולה עם ההורה האחר ועוד. בראייה כוללת מונחה בית המשפט לקבל החלטות על בסיס תפיסה ברורה שהילד במרכזה והקשר שלו עם שני הוריו הוא מעמודי התווך שלה.
מתאם הורות
גם מושג ה"תיאום ההורי" גובש על ידי הורות=שווה עוד לפני הקמת ועדת שניט, במשמעות רחבה של מערכת רחבת היקף לטיפול בהורים מתגרשים, הכוללת הפנייה של זוגות מתגרשים בשלב ראשון למתאם לקבלת מידע ולגיבוש הסכם הורות וכמו כן הפנייה למתאם של הורים בחילוקי דיעות על יישום הסכם ההורות. למרות ההסכמה בוועדה, לא צורפה המלצה ברוח זו להמלצות הוועדה משיקולי עלותה הכספית. עם זה, בסופו של דבר נקבעו מנגנונים חלופיים כמו חובת השתתפות של ההורים בישיבת מהו"ת ביחידת הסיוע כתנאי מקדים לפתיחת הליך משפטי, וכמו כן הפניית ההורים במקרי מחלוקת או הפרת הסכם ההורות לתיאום הורי. עם זה ראוי להעיר שתפקיד "מתאם ההורות" שהתפתח בשנים האחרונות אינו מערכת התיאום ההורי הראויה אותה הציגה הורות=שווה, אלא שמדובר בנותני שירות פרטיים, שבדרך כלל מתמנים על ידי בית המשפט להחליפו בקבלת החלטות שוטפות עבור ההורים.
שמיעת דעת הילד
הן אמנת זכויות הילד הבינלאומית והן ועדת רוטלוי המליצו על שמיעת דעתם של הילדים בהליכים העוסקים בהם. בשנים 2006-2009 התקיימה תכנית הניסיונית ("הפיילוט") לשיתוף ילדים בהליכים משפטיים הנוגעים להם בבתי משפט לענייני משפחה. מסקנותיה מותירות רבים מסימני השאלה בעינם אבל תומכות בגישה הבסיסית, כי יש לשמוע את דעתו של הילד במקרים שבהם הדבר עשוי לקדם את טובתו. המלצות ועדת שניט משקפות עמדה זו, כשבין הקריטריונים נקבע שיש להביא בחשבון את "רצון הילד, ככל שכשריו המתפתחים מאפשרים לבררו על ידי שמיעתו בבית המשפט או בדרך אחרת שמתאימה לילד כפי שיקבע בית המשפט, ומתן משקל ראוי לדברי הילד לפי גילו ומידת בגרותו של הילד".
חזקות וחולשות
הוועדה החליטה על ביטול חזקת הגיל הרך כבר בדו"ח הביניים, והביעה את דעתה בבירור: "החלת עקרון העל של טובת הילד, שדורש קיום קשר בינו לבין שני הוריו, אינו מותיר עוד מקום להמשך החלתה של חזקה משפטית גורפת מסוג 'חזקת הגיל הרך'... בהתאם לכך סבורים מרבית חברי הוועדה כי יש להוציא מהחוק את חזקת הגיל הרך ולהביא בחשבון את המצב שנהג במשפחה לפני הגירושין בין יתר שיקולי טובת הילד... עמדת מרבית חברי הוועדה היא כאמור, כי חזקת "הגיל הרך" מנוגדת הן לתפיסות הפסיכולוגיות המוכחות באשר לטובת הילד והן לתפיסה המשפטית של האחריות ההורית יחד ולחוד שנקבעה באמנה. הותרת החזקה הקיימת תביא לכך שתמציתה ועיקרה של טובת הילד יחסרו מספר החוקים, בפרט במצבי גירושין בהם נחלשת יכולת ההורים להתנתק מעניינם האישי ולשקול כראוי את טובתו של ילדם כשיקול ראשון במעלה."
עם זה, חברי הוועדה נאלצו להתמודד ללא הרף עם לחצים להחדיר להמלצותיה חזקה חדשה, חזקת המטפל העיקרי: החל בקריטריון "ההורה המטפל העיקרי" ברשימת הקריטריונים (הוחלף לבסוף בקריטריון "הטיפול בילד"), המשך בניסיון (שנדחה ברוב גדול בוועדה לפני פרסום דו"ח הביניים) להכניס סעיף מפורש של חזקת המטפל העיקרי, וכלה בגירסה מרוככת של גישת המטפל העיקרי, שהועלתה כפשרה בוועדה, נדונה במשך זמן רב, אושרה, נדחתה ולבסוף בישיבה האחרונה הועלתה שוב להצבעה ואושרה ברוב דחוק. בסופו של דבר הצעת החוק של הוועדה מכילה העדפה להורה מטפל עיקרי.
חזקת ההורה הידידותי זכתה גם היא לייצוג מסויים בהמלצות. הגישה, שלפיה יש לתת עדיפות לתוכנית ההורות של ההורה המשתף יותר את ההורה האחר, אמנם לא הוגדרה כחזקה, אבל בין הקריטריונים לקביעת הסדר ההורות צריך בית המשפט להביא בחשבון את "נכונותם של ההורים לשתף פעולה במימוש אחריותם ההורית".
ענישה מתקנת
מכיוון שהחוק מטיל חובת אחריות הורית על שני ההורים, הוועדה התלבטה בשאלת אמצעי האכיפה והענישה על מי שאינם עומדים בחובתם ובמחוייבותם. מול העמדה שגרסה שיש להטיל סנקציות קשות על אי עמידה בהסכם ההורות, כולל תשלום כספי, הציגה הורות=שווה את העמדה שיש לעודד אבות למעורבות הורית ושעודף סנקציות עלולות להרתיע רבים מלהתחייב כלל. כמו כן טענה הורות=שווה, שתשלום "קנס" על אי עמידה בהסדרי הטיפול בילדים יהפוך ל"כופר קשר עם ילדים" כשבמצבים מסויימים הורה יעדיף לשלם ולוותר על הטיפול בילדים באותו יום.
בסופו של דבר הוועדה קבעה שורה של כלי אכיפה הדרגתיים שמטרתם העיקרית לתקן התנהגות הורה המפר הסכם/הסדר הורות: סיוע על ידי יחידת הסיוע (ללא תשלום), מינוי מתאם הורות (בתשלום), חיוב ההורה המפר בהדרכה וטיפול מקצועי (בתשלום) ובמקרים של הפרה קשה: תשלום פיצויים לילד או להורה הנפגע וכן הכנסת שינויים בהסכם/הסדר ההורות. כמו כן אי עמידה בחובות הסדר ההורות היא עבירה של ביזיון בית המשפט. יצויין כי כלי האכיפה חלים על אב או על אם, שמפרים את ההסדר. לא נקבעו סנקציות מפורשות להפרת חובת האחריות ההורית הכללית. |
|
|
|
|
|
|
