|
1. הגדרות:
"בן משפחה" - אח, אחות, סב, סבתא
"הורה" – כל מי שיש לו ילדים, כולל מאימוץ או מהסכם פונדקאות
"ילד" – ילד או ילדה, במקום "קטין" עד כה
"פרידה" – חיים בנפרד של ההורים, בדומה להגדרה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות עד כה.
2. הגדרת "אחריות הורית" – בהתאם להמלצות ועדת רוטלוי שקדמה לוועדת שניט ובהתאם לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד:
א. הגדרת אחריות הורית היא הגדרה כללית, שחלה עם ובלי קשר עם ההורה האחר, והיא מעניקה להורה גם חובה וגם סמכות, גם לקבל החלטות וגם לפעול בהתאם לטובת הילד, בשורה של תחומים כמו הבטחת שלומו, בריאותו, מצבו הכלכלי, התפתחותו וקביעת מקום מגוריו.
ב. ההורה אחראי לקיומו של "קשר הורי", כלומר "קשר אישי, ישיר וסדיר" של הילד איתו עצמו ועם ההורה השני, וכן לקיומו של "קשר משפחתי", כלומר קשר עם אחיו ואחיותיו וסביו.
3. הגדרת "טובת הילד":
א. טובת הילד מוגדרת כ"שיקול ראשון במעלה" בעת קבלת החלטות במסגרת האחריות ההורית, כלומר כל שאר השיקולים, כולל זכויות ההורים וטובתם, נמצאים בעדיפות נמוכה יותר.
ב. הסעיף מפרט את השיקולים לקביעת טובת הילד על פי המלצות ועדת רוטלוי והאמנה לזכויות הילד. אלה עוסקים בעיקר בצרכיו האישיים וברגשותיו וכן בשמירה על הקשר ההורי, הקשר המשפחתי, ושמירת סביבתו המוכרת של הילד. בסעיף 9 בהמשך מובאים שיקולים נוספים לקביעת טובת הילד, בהקשר לפרידת ההורים.
4. "חובת כבוד אב ואם" - סעיף שנלקח מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שקובע קביעה נורמטיבית באשר לחובת הילד בכיבוד אב ואם.
מימוש האחריות ההורית אצל הורים החיים ביחד
5. "שיתוף פעולה בין ההורים" – גם סעיף זה משמר את הרעיון שהיה קיים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שחלה על ההורים חובת שיתוף פעולה בין אם הם חיים ביחד ובין אם הם חיים בנפרד:
א. האחריות ההורית של ההורים היא ביחד ולחוד, כלומר "האחריות ההורית המשותפת" (כפי שזה מוגדר בהמשך) של ההורים אינה פוטרת אותם מאחריות אישית בו-בזמן. כמו כן, גם אם ההורים נפרדים, האחריות ההורית המשותפת עדיין חלה עליהם.
ב. על ההורים חלה חובה לפעול בשיתוף פעולה, והחזקה בחוק היא שכל פעולה שעשה אחד ההורים נעשתה על דעתו של ההורה השני, אלא אם הוכח אחרת.
ג. בעניינים דחופים רשאי כל הורה לפעול ללא ידיעת ההורה השני ולעדכנו בהקדם האפשרי.
ד. עידוד ההידברות: במצב בו יש חילוקי דיעות בין שני ההורים בעניינים הקשורים לאחריותם ההורית, החוק מנחה אותם לעשות כל שניתן להגיע להסכמה, אם בכוחות עצמם ואם בעזרת מתווך או מגשר.
6. הגבלת האחריות ההורית – סעיף זה עוסק במצבים בהם אחד ההורים אינו זכאי לשאת באחריות ההורית:
א. האחריות ההורית היא מלאה ומוחלטת וכדי להסיר אותה או להגבילה יש צורך בהחלטת בית משפט.
ב. במצבים בהם הקשר עם אחד ההורים או עם בני משפחה אחרים עלול לסכן את הילד יקבע בית המשפט את המגבלות על האחריות ההורית של אותו הורה.
7. חילוקי דיעות בעניין האחריות ההורית המשותפת – סעיף זה מתייחס להורים החיים ביחד. אמנם זה אינו נאמר בו במפורש, אבל ניתן להבין זאת מכך שהסעיפים הבאים מתייחסים ספציפית למצבי פרידה.
א. במצב של אי הסכמה בין ההורים בעניין הקשור באחריות ההורית, כשההידברות (כאמור בסעיף 5(ד)) לא צלחה, רשאי כל אחד מההורים ואף הילד (אם בייצוג עצמאי ואם באמצעות אחד ההורים) לפנות לבית המשפט לבקש את הכרעתו במחלוקת.
ב. בית המשפט ינסה להביא את ההורים להסכמה, ואם גם הפעם אין הדבר מצליח, הוא יכריע בעצמו או שימסור את ההכרעה לגורם מקצועי.
מימוש האחריות ההורית אצל הורים החיים בנפרד
8. "הסכם הורות" במקרה פרידה – הורים העומדים לפני פרידה ישתמשו במסמך "הסכם הורות" (שנוסח מוצע שלו המצורף לחוק) כדי להחליט על דרך חלוקת האחריות ההורית לאחר הפרידה. בית המשפט יבחן את הסכם ההורות ואם יווכח שהוא עולה בקנה אחד עם טובת הילד (סעיף 3) יתן לו תוקף של פסק דין. עם זה, ההורים אינם חייבים על פי החוק להגיע לנוסח מוסכם של הסכם ההורות.
9. "הסדר הורות" – בית המשפט מחליט במקום ההורים. זהו הסעיף המרכזי העוסק בסכסוכי גירושים והוא מחליף את חזקת הגיל הרך שתתבטל עם חקיקת חוק זה.
א. במצב בו לא הגיעו ההורים על של אי-הסכמה, או שההסכם לא התקיים כנדרש, רשאי כל אחד מהם לבקש מבית המשפט לקבוע "הסדר הורות", הסדר המקביל לתוכנית הורות. כל הורה הפונה לבית המשפט יגיש נוסח הסכם הורות שהוא מציע.
ב. קריטריונים לקביעת הסדר הורות – בית המשפט מתבקש לשקול את טובת הילד על פי שבעה קריטריונים ולנמק את החלטתו בעת קביעת הסדר ההורות. ואלה הקריטריונים:
1) צרכיו ההתפתחותיים של הילד
2) רצון הילד
3) זכותו של הילד לקשר "משמעותי, אישי, ישיר וסדיר" עם כל אחד מהוריו
4) נכונות שני ההורים לשתף פעולה
5) כישורי ההורים בתחום ההורות
6) הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד
7) זכותו של הילד לקשר עם בני המשפחה האחרים
ג. העדפת המטפל העיקרי – סעיף זה מאפשר לבית המשפט, בניגוד להמלצות המקוריות של הוועדה, להגדיר את אחד ההורים כ"הורה עיקרי" ולהעניק לו את מרבית האחריות ההורית: אם הקריטריונים בסעיף 9(ב) מובילים את בית המשפט למסקנה שיש לחלוק את זמני ההורות באופן שווה, והוא נרתע מכך, (או בלשון החוק המעורפלת – בית המשפט "אינו מוצא מענה" בקריטריונים לקבלת החלטה בעניין חלוקת הזמן) – הוא יכול על פי סעיף זה לתת העדפה לשני קריטריונים: שמירת היציבות בחיי הילד ומידת הטיפול ואופן הטיפול של כל אחד מההורים עד ליום ההחלטה. בהחלטה זו הוא מתבקש לשמור על טובת הילד ועל הקשר של הילד עם שני הוריו ולעודדם לשיתוף פעולה.
ד. סעיף זה, שאומר את המובן מאליו, נועד לרמוז לשופטים שלא כדאי לפסוק חלוקת זמנים שווה בין ההורים גם אם האחריות ההורית של שני ההורים שווה: הסעיף קובע כי אחריות הורית משותפת אין משמעותה בהכרח חלוקת זמן מגורים שווה.
10. העתקת מקום המגורים לחו"ל – סעיף זה נועד לאפשר הגירה של הורה עם הילד, למרות שבכך הוא מורחק מההורה האחר. למרות שהסעיף מטיל מגבלות לכאורה על צעד כזה, למעשה הוא מכשיר את האפשרות להגר עם ילד, שאילולי סעיף זה היתה כמעט בלתי אפשרית על רקע סעיף 3 בו מוגדרת טובת הילד ונקבע כי היא מהווה שיקול ראשון במעלה לפני כל שיקול של ההורים.
א. הודעה מוקדמת: ההורה המהגר יודיע להורה הנותר בארץ לפחות 90 יום מראש על כוונתו להגר עם הילד. מומלץ להורים להגיע להסכמה בעניין זה, ולהכין הסכם הורות מותאם למגורים בחו"ל.
ב. בהנחה שלא הושג הסכם הורות כזה, יפנה ההורה המהגר לבית המשפט ויבקש להגר עם הילד תוך שהוא מנמק למה ההגירה חשובה לו, איך תובטח קליטת הילד במקום החדש ואיך יובטח הקשר עם ההורה הנותר בארץ.
ג. בית המשפט יקבל החלטה על סמך סעיף 9(ב) ועל סמך המידע שמסר ההורה המהגר.
סנקציות
11. הפרת הסכם/הסדר ההורות – סעיף זה קובע סנקציות על אי-עמידה בהתחייבויות לפי הסכם ההורות או הסדר ההורות:
א. הפנייה ליחידת הסיוע כדי לתקן את דרך ההתנהגות של ההורה המפר.
ב. מינוי מתאם הורות, שילווה את ההורים במימוש ההסכם.
ג. חיוב ההורה המפר בהדרכה וטיפול מקצועי בתשלום.
ד. חיוב ההורה המפר בתשלום פיצויים לילד או להורה השני, כולל פיצויים על נזק אם נגרם.
ה. שינוי הסכם/ הסדר ההורות.
ו. מתן צו אכיפה על בזיון בית המשפט |
| | |  | |
|
