|
הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב - 1962
הורים וילדיהם הקטינים
1. הגדרות
בסימן זה:
"בן משפחה" – אחים, אחיות והורי הורים;
"הורה" - לרבות הורה על פי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א - 1981 או על פי חוק הסכמים לנשיאת עוברים, התשנ"ו - 1996;
"ילד" - ילדה או ילד שהם קטינים;
"פרידה" - הורים של ילד שחיים בנפרד, בין שנישואיהם הותרו, הופקעו או אוינו, בין שהם עדיין נשואים ובין שלא היו נשואים.
2. אחריות הורית
(א) להורה החובה והסמכות להחליט ולפעול בענייניו, בזכויותיו ובמכלול צרכיו של ילדו על פי טובת הילד כאמור בסעיף 3 (להלן - "אחריות הורית").
(ב) האחריות ההורית כוללת בין היתר, את הבטחת שלומו הגופני והנפשי, כלכלתו, בריאותו, התפתחותו הגופנית, הנפשית, הרוחנית, המוסרית והחברתית התקינה, חינוכו ופיתוח יכולותיו וכישוריו, מקום מגוריו, קיום קשר אישי, ישיר וסדיר בין הילד לבין הוריו (להלן - "קשר הורי") וקיום קשר בין הילד לבין בני משפחתו (להלן – "קשר משפחתי").
(ג) זכותו של הילד כי תמומש האחריות ההורית כלפיו על ידי הוריו.
3. טובת הילד
(א) במימוש אחריותו ההורית יפעל ההורה כך שטובת הילד תהיה שיקול ראשון במעלה.
(ב) בעת קביעת טובת ילדו יביא ההורה בחשבון את מכלול העניינים הנוגעים להחלטה בעניין המסוים של ילדו, בפרט הבטחת שלומו הגופני והנפשי, רצונו, רגשותיו, דעותיו, גילו, מינו, תכונותיו וכשריו המתפתחים, ממד הזמן בחייו וההשפעה הצפויה עליו בעתיד כתוצאה מן הפעולה, הקשר ההורי, שמירה על הקשר המשפחתי וכן יציבות ורציפות ביחסים בין הילד לסביבתו.
4. חובת כבוד אב ואם
ילד מחויב בכיבוד ובמשמעת להוריו בכל עניין הנוגע לאחריותם.
5. שיתוף פעולה בין הורים
(א) האחריות ההורית היא של ההורים יחד ולחוד.
(ב) בכל עניין הנתון לאחריות ההורית חייבים שני ההורים לפעול בשיתוף פעולה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לעניין מסוים או באופן כללי; חזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.
(ג) בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו ובלבד שיידע את ההורה האחר על כך בהקדם האפשרי.
(ד) נתגלעו חילוקי דעות בין ההורים בעניין אופן מימוש האחריות ההורית- לרבות במקרה של פרידה, יפעלו ההורים, ככל הניתן, על מנת להגיע להסכמה בדרכי שלום, לרבות באמצעות צד שלישי המקובל על שניהם לרבות, מטפל מקצועי או מגשר.
6. הגבלת האחריות ההורית
(א) אחריות הורית לא תוגבל אלא בחוק או בצו של בית משפט.
(ב) בהתקיים נסיבות שבהן מימוש קשר הורי פוגע או עלול לפגוע פגיעה של ממש בילד, או בהתקיים נסיבות שבהן מימוש קשר משפחתי פוגע או עלול לפגוע בילד, רשאי בית המשפט לקבוע את הדרך הנאותה למימוש הקשר או להגבילו.
7. חילוקי דעות בעניין האחריות ההורית המשותפת
(א) לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין אופן מימוש אחריותם ההורית כאמור בסעיף 5(ד) רשאי כל אחד מהם או הילד, לבקש מבית המשפט לקבוע את אופן מימוש האחריות ההורית יחד ולחוד.
(ב) לא עלה בידי בית המשפט להביא את ההורים לידי הסכמה על אופן מימוש האחריות ההורית, יכריע בחילוקי הדעות בעצמו או באמצעות מי שימצא לנכון על פי טובת הילד כאמור בסעיף 3.
8. הסכם הורות במקרה של פרידה
במקרה של פרידה רשאים ההורים להסכים בעניין אופן מימוש האחריות ההורית לפי טופס שיקבע בתקנות (להלן - הסכם הורות); הסכם ההורות טעון אישור של בית המשפט, והוא יאשרו לאחר שנוכח כי הוא לטובת הילד כאמור בסעיף 3.
9. הסדר הורות על ידי בית המשפט במקרה של פרידה
(א) לא הגיעו ההורים במקרה של פרידה לידי הסכמה כאמור בסעיף 8 על הסכם הורות או שהסכם ההורות שהגיעו אליו לא קוים, כולו או חלקו, רשאי כל אחד מהם לבקש מבית המשפט לקבוע את אופן מימוש האחריות ההורית (להלן – הסדר הורות); הורה יצרף לבקשה או לתשובתו לבקשה הסכם הורות שמולא על ידו.
(ב) בבוא בית המשפט לקבוע הסדר ההורות על פי טובת הילד כאמור בסעיף 3, יביא בין היתר בחשבון, בהחלטה מנומקת, את מכלול העניינים הבאים:
(1) צרכיו ההתפתחותיים המשתנים של כל ילד בהתאם למצבו, לגילו, להבטחת היציבות בחייו ולצרכיו המיוחדים ככל שהם קיימים;
(2) רצון הילד, ככל שכשריו המתפתחים מאפשרים לבררו על ידי שמיעתו בבית המשפט או בדרך אחרת שמתאימה לילד כפי שיקבע בית המשפט, ומתן משקל ראוי לדברי הילד לפי גילו ומידת בגרותו של הילד;
(3) זכותו של הילד לקשר משמעותי, אישי, ישיר וסדיר עם שני הוריו;
(4) נכונותם של ההורים לשתף פעולה במימוש אחריותם ההורית;
(5) כישוריו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית;
(6) הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד;
(7) זכותו של הילד לקשר משפחתי ומידת הנכונות והיכולת של כל אחד מההורים לאפשר את מימוש הקשר.
(ג) "ככל שלא ימצא בית המשפט או בית הדין במכלול השיקולים האמורים בסעיף קטן (ב) מענה להחלטה הנדרשת כדי להכריע על חלוקת הזמן והמגורים של הילד עם כל אחד מהוריו, ייתן בית המשפט משקל מכריע לשיקולי שמירת היציבות בחייו של הילד ולאופן ולמידה בהם טופל על ידי כל אחד מהוריו במהלך חייו עד למתן ההחלטה, בלי שהדבר יפגע בשיקול של שמירת הקשר של הילד עם שני הוריו ועידודם לשיתוף פעולה ביניהם, והכול תוך שמירת על עקרון טובת הילד כשיקול על".
(ד) "אחריות הורית משותפת אין משמעותה בהכרח חלוקת זמן מגורים שווה של הילד עם כל אחד מהוריו".
10. העתקת מקום המגורים אל מחוץ לישראל
(א) (1) הורה המבקש להעתיק את מקום מגוריו הרגיל שלו ושל ילדו אל מחוץ לישראל (להלן – ההורה המבקש), יודיע על רצונו להורה האחר מיד כשנודע לו על השינוי הצפוי, או לפחות תשעים ימים לפני השינוי המבוקש, לפי המוקדם מביניהם;
(2) ההורה המבקש יפעל כאמור בסעיף 5 לקבלת הסכמתו של ההורה האחר לשינוי מקום המגורים של הילד, וימסור להורה האחר הצעה להסכם הורות שיבטיח את מימוש האחריות ההורית יחד ולחוד בנסיבות החדשות. ההורה האחר יודיע להורה המבקש בתוך עשרים ואחד ימים מיום קבלת ההצעה את עמדתו.
(3) הגיעו ההורים לידי הסכם יביאו אותו לאישור בית המשפט כאמור בסעיף 8.
(ב) (1) לא באו ההורים לידי הסכמה כאמור בסעיף (א) לעיל, רשאי ההורה המבקש לפנות לבית המשפט על מנת שידון ויחליט בעניין העתקת מקום מגוריו של הילד ואופן מימוש האחריות ההורית.
(2) בבקשה שיגיש לבית המשפט יפרט ההורה המבקש:
(1) הטעמים לשינוי מקום המגורים;
(2) תוכנית קליטה אשר תבטיח את טובת הילד במקום המגורים החדש;
(3) הצעה בדבר אופן מימוש האחריות ההורית יחד ולחוד, לרבות העלויות הכרוכות.
(ג) בבואו להחליט בבקשה לשינוי מקום המגורים יתחשב בית המשפט בין השאר:
(1) מכלול השיקולים המפורטים בסעיף 9 (ב).
(2) תוכנית הקליטה המוצעת והשפעתה על טובת הילד, אפשרויות מימושה לרבות אופן מימוש האחריות ההורית.
(3) הסיבות לשינוי המבוקש במקום מגורי הקטין.
(ד) החלטה חלוטה בבקשה תינתן בתוך שנה מיום הגשת הבקשה.
11. הפרת הסכם הורות או הסדר הורות
(א) הפר הורה הסכם הורות או הסדר הורות רשאי ההורה האחר או הילד לבקש מבית המשפט להורות על אמצעי האכיפה הבאים נגד ההורה המפר:
(1) הפניה ליחידת הסיוע שליד בית המשפט, לשם גיבוש דרכים למימוש הסכם ההורות או הסדר ההורות;
(2) מינוי צד שלישי למתאם הורות, אשר ילווה את ההורים במימוש הסכם ההורות או הסדר ההורות;
(3) חיוב הורה שהפר באופן חוזר ונשנה את הסכם ההורות או הסדר ההורות, לתת התחייבות שישתתף בהדרכה וטיפול מקצועי מגורם שייקבע על ידי בית המשפט, ולשאת בהוצאות הכרוכות בכך;
(4) חיוב ההורה המפר בתשלום פיצויים לילד או להורה האחר, לרבות פיצויים בשל נזק שנגרם למי מהם;
(5) שינוי ההסדרים שנקבעו בהסכם ההורות או בהסדר ההורות.
(ב) סעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מסמכותו של בית המשפט לתת צו אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט.
דברי הסבר
לסעיף 1
בהתאם למינוח באמנה מוצע להשתמש במונח 'ילד' במקום במונח 'קטין' שבחוק הקיים. המונח 'ילד' מבטא את היחסים המשפחתיים הטבעיים בינו לבין הוריו, כאדם עצמאי שהוריו אחראיים לו בשל היותו ילדם. המונח 'קטין' שבחוק הקיים מדגיש את העדר כשרותו המשפטית של הילד כבסיס לנזקקות שלו לאפוטרופסות הוריו. הדגשה זו אף מתחדדת לנוכח מיקומן של ההוראות בעניינו בחוק העוסק באנשים שאינם כשירים מבחינה משפטית.
באשר להגדרת 'הורה', הוועדה לא הוסמכה לדון בצורות השונות של ההורות שאינן מוסדרות כיום בחוק (כגון – הורות באמצעות הפריה מלאכותית). לכן ההגדרה אינה מפרטת מיהו הורה מעבר למשמעות המילולית של המונח - ההורה הטבעי וכן הורים שמעמדם נקבע בחוק אימוץ ילדים[1] או בחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד).[2]
מוצע לקבוע את זכותו של הילד לקשר טבעי עם בני המשפחה הקרובים אליו ביותר, בנוסף להוריו שהם הקרובים המשמעותיים ביותר, בשל תרומתם להתפתחותו. לקשר עם בני משפחה אלה יש חשיבות מיוחדת במקרה שההורים אינם יכולים לממש את אחריותם ההורית. על כן חשוב שהקשר עמם יהיה יציב ורציף גם כאשר ההורים מממשים את אחריותם ההורית.
הגדרת המושג 'פרידה', הוא כפי שקבוע בסעיף 24 לחוק הכשרות.
לסעיף 2
הגדרת היקף האחריות ההורית היא בהתאם להמלצת וועדת רוטלוי.
הכללת מימוש הקשר עם ההורים ועם בני המשפחה כזכויות לילד נובעות מן האמנה, בסעיף 5:
"המדינות החברות יכבדו את אחריותם, זכויותיהם וחובותיהם של הורים, או מקום שניתן ליישום של בני המשפחה המורחבת או הקהילה כנהוג על פי המסורת המקומית ... על מנת לספק באופן המתאים לצרכי הילד המתפתח הכוונה והדרכה נאותות בהפעלת הזכויות המוכרות באמנה זו".
לסעיף 3
בהתאם לאמנה מימוש האחריות ההורית צריך להיעשות כך ש"טובתו של הילד תהיה שיקול ראשון במעלה", סעיף 3 לאמנה. המושג טובת הילד קיים כבר בחוק הכשרות בסעיף 24, אך האמנה מגדירה במפורש את משקלה בעת שיש להחליט בעניין מסוים הנוגע לילד. וועדת רוטלוי פירשה את דברי האמנה, במובן של הרצון לתת משקל עדיף לטובת הילד בכל הכרעה, אך לא משקל מכריע. מתן משקל מכריע יפגע באוטונומיה ההורית על ידי הענקת זכויות מופרזות לילדים, ועלול להעניק יכולת רחבה מאוד לילד לתבוע את הוריו על שלא פעלו לטובתו. על כן מוצע כי בהתאם לאמנה ולהמלצות וועדת רוטלוי ייקבע הנוסח שבאמנה בחוק עצמו.
העניינים הכלולים במושג טובת הילד נקבעו בהתאם לאמנה והמלצות וועדת רוטלוי, לרבות זכות הילד לשני הורים משמעותיים.
לסעיף 4
מוצע לשנות את הנוסח הקיים המחייב ציות של ילדים להוריהם. הוועדה סבורה כי אין מקום לקבוע בחוק חובה מוחלטת של הילד לציית להוריו, משום שילדים אינם כשירים להיות נושאי חובה משפטית. המינוח 'כיבוד ומשמעת' לעומת זאת מבטא את מחויבות הילדים להוריהם בצורה המותאמת לקשר המשפחתי - חינוכי. חלק מחברי הוועדה סברו שיש לשמר את הנוסח הקיים הקובע חובת ציות של הילד להוריו, כדי לבסס את הסמכות ההורית לקבוע גבולות לצורך חינוך הילד. אולם לדעת רוב חברי הוועדה כאשר הילדים הם, מצד אחד, חסרי אונים לא ניתן יהיה ממילא להיעזר בהוראת החוק לחייבם לציית להוריהם, ומצד שני, לא ניתן לפטור את ההורים מהאחריות ההורית משום שהילדים אינם מצייתים להם.
לסעיף 5
האחריות ההורית המשותפת מעוגנת בסעיף 18 לאמנה, והיא מוטלת על כל אחד מההורים "יחד ולחוד". הסעיף מציין את המחויבות המשותפת של שני ההורים – יחד ולחוד – למימוש זכויות הילד, לעומת האחריות ההורית האישית שבסעיף 6 להצעת החוק. בכך יובהר המצב המשפטי, שגם כאשר ההורים נפרדים ומתחלקים במימוש האחריות ההורית היא עדיין אחריות משותפת, בדומה למצב המשפטי הנוהג שהאפוטרופסות של ההורים נשארת בעינה בעת הפרידה, גם כשנקבע שהילד בהחזקתו הבלעדית של הורה אחד.
הוראה מוצעת נוספת בסעיף זה מכוונת לעודד את ההורים לפתרון בדרכי שלום של המחלוקות והסכסוכים בכל נושא הקשור למימוש האחריות הורית המשותפת, ולאו דווקא בעת פרידה. כאשר ההורים אינם מצליחים ליישב את המחלוקות בעצמם, הפנייה לצד שלישי המוסכם עליהם או בעל מקצוע – מטפל או מגשר – קודם להתדיינות המשפטית, מקדמת את התקשורת ביניהם והיא עדיפה על ההתנצחות בבית המשפט. הצעה זו עוקבת אחר תפיסת היסוד של בית המשפט למשפחה, והיא עוקבת אחר תזכיר החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של סכסוך), התשס"ו-2006, שהוכן בעקבות המלצת וועדת השופט שנהב. על אף שבמדינות רבות הונהג גישור חובה בענייני משפחה כאשר מעורבים ילדים, אין בהצעה זאת משום ניסיון לקבוע מסלול של גישור חובה. הוועדה נמנעה במודע מללכת בכיוון זה משיקולי עלות העלולים לסכל את החקיקה.
לסעיף 6
האחריות ההורית כוללת לפי סעיף 2 את המחויבות של ההורים לממש את זכות של הילד לקשר הורי ולקשר משפחתי. על פי עקרון טובת הילד זכות זו תוגבל רק כאשר ייווכח בית המשפט כי יש במימושה משום חשש לפגיעה בילד. חובת הראייה על כך שמימוש הזכויות האמורות עשוי לפגוע בילד מוטלת על הטוען לפגיעה האמורה.
לסעיף 7
מתן האפשרות לילד לפנות לבית המשפט מהווה הרחבה של סעיף 3 לחוק בית משפט למשפחה, היות ובחוק הכשרות לא ניתנה במפורש האפשרות לילד לפנות בעצמו לבית המשפט.
לסעיף 8
החוק הקיים דורש שכל הסכם שיגובש בין ההורים טעון אישור בית המשפט. כדי שההגעה להסכם תוכיח לבית המשפט את מסוגלותו ונכונותו של כל הורה לממש את אחריותו ההורית לגבי מכלול זכויות הילד וטובתו, מציעה הוועדה לקבוע כי ההורים יהיו חייבים להגיש הסכם הורות לאישור בית המשפט. בתהליך האישור יוכל בית המשפט לוודא הן ששני ההורים שיתפו פעולה ויוכלו למלא תפקיד משמעותי במימוש האחריות ההורית והן שהילד נשמע ודבריו קיבלו משקל ראוי. עידוד שיתוף הפעולה בין ההורים הוא מרכיב מהותי ביותר שיכול להעיד באשר ליכולתם ונכונותם לפעול באופן משותף למימוש אחריותם כהורים.
לסעיף 9
מוצע כי סעיף זה יחליף את סעיף 25 לחוק הקיים, היות ועל פי עקרון העל של טובת הילד החלטת בית המשפט בעניין חלוקת האחריות ההורית המשותפת צריכה להיבחן לגבי כל ילד בצורה פרטנית ולא על פי חזקה כללית. לכן כאשר ההורים מתקשים להגיע לכלל הסכמה ביניהם או שאינם מקיימים את ההסכמות שהגיעו אליהן, הם או ילדם יוכלו לבקש מבית המשפט לקבוע את אופן מימוש האחריות ההורית המשותפת.
הוועדה מציעה לחייב הורים שאינם מגיעים להסכמה על אופן חלוקת האחריות ההורית המשותפת ופונים לבית המשפט כדי שיקבע אותה, לצרף לכתבי תביעה וכתבי הגנה המוגשים לבתי המשפט הסכם הורות, לפי המודל שבנספח ג', בו יפרט כל הורה את ההסדר שהוא מציע לאופן חלוקת האחריות ההורית המשותפת. לדעת הוועדה הדרישה המקדמית למילוי ההסכם יכולה להוות כלי ליצירת הידברות בין ההורים, היות והיא מתעלת את הסכסוך מהשאלות המופשטות והאמוציונאליות שביסודו, לצורך לתת דין וחשבון מפורט ומקיף על חלוקת מכלול ענייני האחריות ההורית המשותפת ביניהם. העיסוק הקונקרטי בתוכנית ההורית יחשוף את המחלוקות האמיתית בין הצדדים ובכך ימקד את הדיון. כמו כן, הקדשת זמן ומחשבה לאופן בו יחולק זמן ההורות ואופן מימוש האחריות ההורית המשותפת על ידי כל הורה, עשויה להוביל את חלקם של המתדיינים להסכמה.
בהתאמה לכך מוצע, שכאשר ההורים אינם מגיעים להסכמה יפנו לבית המשפט שיקבע את חלוקת האחריות ההורית המשותפת בינם בהסדר הורות על פי המתכונת של הסכם ההורות. לשם כך עליו להביא בחשבון את מכלול העניינים שמפורטים בסעיף זה, לקביעת טובת הילד וחלוקת והאחריות ההורית המשותפת. בדרך זו קובע הסעיף קווים מנחים להחלטת מושכלת של בית המשפט מתוך בחינה מקיפה של טובת הילד.
אמות המידה המוצעות בסעיף קטן (ב) מתחשבות בצרכיו ההתפתחותיים לפי גילו, מצבו, הבטחת היציבות בחייו וצרכיו המיוחדים; זכות הילד כי יישמע קולו עד כמה שגילו וכשריו מאפשרים את הדבר; נכונות הוריו לשתף פעולה למימוש זכויותיו האמורות, ובמסוגלותם לעשות זאת; בזכות הילד לקשר אישי ישיר וסדיר עם שני הוריו; הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד לפני הגירושין ונכונות כל אחד מהם לאפשר לילד גם קשר עם בני משפחתו הקרובים – אחיו, אחיותיו והורי הוריו.
ישנם מקרים שבהם מתעוררות מחלוקות חריפות בין ההורים אודות חלוקת הזמן והמגורים של הילד עם כל אחד מהם, מחלוקות שלא ניתנות לגישור ולגיבוש הסדר הורי שיהיה מקובל ומוסכם עליהם. במקרים טעונים במיוחד אלו, עלול בית המשפט להיקלע למבוי סתום, משלא היה ביכולתו להביא את ההורים להסכמה לגבי הסדר ההורות הראוי. מצב זה גורר בעקבותיו התדיינויות משפטיות מרובות ומתמשכות הפוגעות בילדים הזקוקים ליציבות והמשכיות בחייהם.
סעיף 9(ג) נועד לאפשר לבית המשפט להגיע להכרעה על הסדר לטובת הילד על רקע הימשכות ההליכים, כאשר הוא נקלע למבוי סתום לאחר שבחן את נסיבות המקרה הנידון בפניו לאורם של השיקולים המפורטים בסעיף 9(ב). השיקול הנוסף שבאמצעותו מתבקש בית המשפט להגיע להכרעה במצבים אלו של מבוי סתום אליו נקלע, הינו האופן והמידה שבהם טופל הילד על ידי כל אחד מהוריו עד למועד קבלת ההחלטה ובלבד שבמסגרת הכרעה זו תובטח שמירת הקשר הממשי של הילד עם שני הוריו. אין מדובר בחזקה משפטית חדשה שנועדה להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט, אלא בשיקול נוסף שנועד לאפשר הכרעה במקום שבית המשפט מתקשה לגבש הסדר על בסיס הנתונים שבפניו והשיקולים המפורטים בסעיף 9(ב).
סעיף 9(ד) נועד למנוע אי הבנה לגבי משמעותו של המושג: "אחריות הורית משותפת". מושג האחריות ההורית מוגדר בסעיף 2 להצעת החוק ומשקף את המחויבות הכוללת של שני ההורים למילוי צרכי חייו המגוונים של ילדם, למעורבות אישית של כל אחד מהם בכל הנוגע לגידולו, חינוכו ודאגה למכלול ענייניו ולקיום קשר אישי, ישיר וסדיר עמו. פירוד או גירושין לא אמורים לפגוע במימושה של האחריות ההורית של כל אחד מההורים, כתוצאה מהפרידה והמגורים הנפרדים, דבר שדורש שיתוף פעולה ביניהם.
יחד עם זאת חשוב לסייג ולציין, כי העיקרון לפיו האחריות ההורית נותרת משותפת גם לאחר גירושין או פירוד, אינו קובע בהכרח שחלוקת זמן המגורים של הילד עם כל אחד מהוריו תהיה שווה. חלוקת זמן המגורים תיקבע לפי שיקולי טובתו של הילד. על כן הוצע שההסדר ההורי בכל הנוגע לחלוקת זמן המגורים של הילד עם כל אחד מהוריו, יקבע בתוכנית ההורית המוסכמת שגיבשו ההורים ואושרה ע"י בית המשפט, או בהסדר לחלוקת זמן המגורים שקבע בית המשפט על פי צרכי הילד ונסיבות המקרה הספציפי שנדון בפניו, משלא הושגה הסכמה הורית בעניין זה.
לסעיף 10
מוצע לקבוע כי הורה שמבקש להגר אל מחוץ לישראל עם ילדו יפעל על פי ההסדר הכללי שבחוק בעניין הצורך להגיע להסכמה, הכנת תוכנית למימוש האחריות ההורית המשותפת ובמידת הצורך, תינתן החלטה שיפוטית על בסיס השיקולים הכלליים ובראשם טובת הילד.
בנוסף, על ההורה לתת טעם להגירה ולהראות כי מטרת ההגירה אינה לנתק את הילד מההורה האחר או לנקום בו. משכך, לא ניתן להסתפק באמות המידה שעל פיהן בית המשפט קובע את הסדר ההורות לעניין חלוקת האחריות ההורית המשותפת במצב של הגירה.
ההצעה כוללת שלושה מרכיבים עיקריים, ברוח יתר סעיפי החוק המוצע. בשלב הראשון – על ההורה שמבקש להגר לפעול כדי להגיע להידברות ולהסכמה עם ההורה האחר. במטרה להבטיח את האפשרות להידבר מוצע לקבוע תקופת הודעה מוקדמת של לפחות 90 ימים. בשלב השני – בהיעדר הסכמה, נדרש ההורה המבקש להגר להציג תוכנית קליטה לילד וכן הצעה לאופן מימוש האחריות ההורית של ההורה האחר בנסיבות ההגירה. בשלב השלישי – נדרש בית המשפט לבסס את הכרעתו על שיקולים שמטרתם להגיע לאיזון הראוי בין טובת הילד והבטחת הקשר שלו עם ההורה האחר לבין זכות ההורה להגר.
מוצע לקצוב את הזמן לקבלת ההחלטה, כך שהיא תהיה חלוטה בתוך שנה מיום הגשתה. זאת, כדי למנוע את הימשכות התקופה שבה הילד אינו יודע היכן יהיה מקום מגוריו הקבוע. הימשכות הליכים אלה וההתדיינות בעניינם פוגעים ביציבותו של הילד ומונעים ממנו את היכולת להתפתח בזיקה למקום קבוע.
לסעיף 11
הסעיף המוצע נותן בידי בית המשפט כלים לאכיפת ההורים לקיום מחויבותם ואחריותם כהורים כלפי ילדיהם, ובמסגרת זאת גם מאפשר להורה לתבוע מבן זוגו לשעבר את זכותו כי יממש את אחריותו ההורית. הוועדה התלבטה האם נכון להטיל סנקציה עונשית על הורה שאינו מקיים את חלקו בהסדר ההורות. לדעת הוועדה, קיים בכך חשש להרחקתו ממימוש הורותו משום שנקיטת סנקציות עלולה להביא למצב בו הורה יפעל לקבלת פטור מבית המשפט ממימוש אחריותו ההורית, על אף שזו זכות של הילד שההורה אינו יכול לוותר עליה. לכן סבורה הוועדה שמוטב לנסות להביא את ההורה לשיתוף פעולה, כגון באמצעות "מתאם הורי", שיוכל לסייע לו במימוש אחריותו ההורית.
|
|
|
|
 |
הצעה לתיקון חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה – 1995 וחוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א - 2011
1. תיקון ההגדרה שבפיסקה 6(ג) בסעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה:
"(6)(ג) חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, לרבות אופן מימוש האחריות ההורית, עריכת הסכם הורות או הסדר הורות, הפרתו, הגבלת האחריות ההורית, והעתקת מקום המגורים אל מחוץ לישראל."
2. הוספת הוראה בעניין מינוי מומחה בסעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה:
"(ג1) בתובענה בעניינו של קטין, לפי סעיף 1(6)(ג) לחוק, לא יגיש בעל דין חוות דעת של מומחה מטעמו אלא ברשות בית המשפט ולאחר שהוגשה לבית המשפט חוות דעת של יחידת הסיוע או תסקיר מאת עובד סוציאלי כהגדרתו בסעיף 5(ג) לחוק, שבהם המלצה על מינוי מומחה."
3. הוספת הוראה בעניין מינוי מומחה בסעיף 2 לחוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע):
"(ו) בית דין דתי הדן בעניינו של קטין המצוי בסמכותו לפי כל דין, לא יגיש בעל דין חוות דעת של מומחה מטעמו אלא ברשות בית הדין ולאחר שהוגשה לבית הדין חוות דעת של יחידת הסיוע או תסקיר מאת עובד סוציאלי כהגדרתו בסעיף קטן (ג) שבהם המלצה על מינוי מומחה."
דברי הסבר
לסעיף 1
תיקון הנוסח משקף את השינוי התפיסתי בעניין זכויות הילד והאחריות ההורית הבאים לידי ביטוי בהצעת החוק של הוועדה שבנספח ג', במקום המושגים שבסעיף זה כיום: "משמורת, ביקור והבטחת קשר בין קטין להורהו".
לסעיפים 2 ו-3
בסעיף 20 לפקודת הראיות נקבע הכלל כי בית המשפט רשאי, אם אינו רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה חוות דעת של מומחה. התיקון המוצע מגביל כלל זה וקובע כי בתובענה בעניינו של ילד לא תוגש חוות דעת מטעמו של בעל דין אלא ברשות בית המשפט, בשל החשש לנזק שחוות דעת נוספות עלולות לגרום לו, בפרט כשהן מחייבות אותו לעבור בדיקות ומבחנים מספר פעמים. כמו כן, חוות דעת על היחסים בין הילד לבין הוריו או בני משפחתו מטעם צד אחד בלבד, מבלי שהמומחה ייפגש עם הצד השני אינה יכולה לשקף את מצבו הנכון של הילד במשפחתו. בנוסף, המלצה זו נועדה לצמצם את המקרים בהם מוגשת חוות דעת כאשר בית המשפט סבור כי אין בה צורך לקבלת ההחלטה. על כן מוצע, כי בית המשפט לא יענה לבקשה למנות מומחה מטעם בעל דין אלא לאחר שהוא קיבל חוות דעת מיחידת הסיוע או תסקיר מעובד סוציאלי שבהם המלצה על מינוי מומחה מטעמו של הורה או הילד. הוראה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 5 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, המגדיר בין היתר את תפקידי יחידת הסיוע, והם: שירותי אבחון, ייעוץ וטיפול בענייני משפחה והעמדת מומחים לרשות בית המשפט. התיקון המוצע יאפשר אפוא לבית המשפט להפעיל שיקול דעת מושכל בעניין מינוי מומחה מטעם בעל דין ולמנוע מינוי מומחה מהסיבה שבעל דין מעוניין להביא להארכת ההתדיינות ולייקור שלא לצורך של ההליכים בבית המשפט. עם הקמת יחידות הסיוע בבתי הדין הדתיים ראוי שהוראה זו תחול כאשר בית הדין דתי דן בעניינו של קטין המצוי בסמכותו.
|
|
|
|
 |
הצעה לתיקון תקנות סדר הדין האזרחי
1. תיקון תקנה 258ז לתקנות סדר הדין האזרחי: סעדים בשל תביעות שונות
"(3) תובענה בעניין קטין שנושאה אחריות הורית – אופן מימושה, עריכת הסכם הורות או הסדר הורות, הפרתו, הגבלת האחריות ההורית, והעתקת מקום המגורים אל מחוץ לישראל."
2. הוספת תקנה 258ט1 לתקנות סדר הדין האזרחי: תובענה בעניינו של קטין
"258ט1. תובענה בעניינו של קטין לפי תקנה 258ז (3):
(א) בעל דין יצרף לכתב תביעה או לכתב הגנה הסכם הורות שמולא על ידו לפי הטופס שבתוספת.
(ב) לא יורה בית המשפט על הגשת תסקיר עובד סוציאלי כהגדרתו בסעיף 5 (ג) לחוק אלא לאחר שקיים ישיבת קדם משפט, או דיון אחר בהשתתפותם של בעלי הדין, או לאחר שקיבל חוות דעת הממליצה על כך מטעם יחידת הסיוע."
3. הוספת תקנה 258יב לתקנות סדר הדין האזרחי: חוות דעת של מומחה
"258יב. חוות דעת של מומחה בענייני משפחה
(א1) בתובענה בעניינו של ילד לפי תקנה 258ז(3), לא ימנה בית המשפט מומחה מטעמו אלא אם כן הפנה את בעלי הדין ליחידת הסיוע כדי שתחווה דעתה באשר לצורך במינוי מומחה או שעובד סוציאלי כהגדרתו בסעיף 5(ג) לחוק כתב בתסקיר, כי יש צורך בחוות דעת של מומחה.
(א2) על אף האמור בתקנת משנה (א1) רשאי בית המשפט למנות מומחה בלי שקיבל חוות דעת על כך כאמור באותה תקנת משנה, אם סבר כי קיים ליקוי נפשי או שכלי אצל בעל דין או ילד, שעלול לפגוע באפשרות לממש את האחריות ההורית או אם סבר שעוצמת או חריפות הסכסוך בין ההורים אינה מאפשרת להורים להידבר ביניהם על אופן מימוש האחריות ההורית.
(ג) המומחה יגיש לבית המשפט, בתוך ארבעים וחמישה ימים מיום מינויו, את חוות דעתו, לפי הטופס שבתוספת הראשונה לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ובו יציין את פרטיו של המומחה שעמו הוא התייעץ, כאמור בסעיף 4(ה) לצו ההקמה; בחוות דעתו יפרט המומחה את כלי האבחון שבהם השתמש ואת הבדיקות המקצועיות הייחודיות לתחום מומחיותו שערך, וכן את כל מקורות המידע עליהם הסתמך לצורך חוות דעתו, לרבות, ההורים, ילדיהם, בני משפחה נוספים, גורמים מטפלים בשירותי הבריאות, הרווחה או החינוך."
4. הוספת תקנות בעניין קיום פגישת מהו"ת בתובענה בענייני אחריות הורית בתקנות סדר הדין האזרחי
א. "258ה1. תובענה בענייני אחריות הורית:
על אף האמור בתקנה 258ה, תובענה בענייני אחריות הורית, למעט בקשת ביניים, כמשמעותה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (להלן - אחריות הורית), למעט בעניין מזונות, תיפתח בהגשת בקשה ליישוב סכסוך בענייני אחריות הורית לפי טופס 26א1."
ב. "258כ1 פגישת היכרות, מידע ותיאום:
(א) הוגשה בקשה ליישוב סכסוך בענייני אחריות הורית לפי תקנה 258 ה1, יזמין בית המשפט בתוך שלושים ימים את בעלי הדין ליחידת הסיוע לפגישת הכרות, מידע ותיאום בענייני משפחה (להלן - פגישת מהו"ת בענייני משפחה) בהתאם להוראות פרק זה.
(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי בית המשפט מיוזמתו או לפי בקשת בעל דין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להימנע מזימון בעלי הדין לפגישת מהו"ת בענייני משפחה, ויורה למגיש הבקשה להגיש בתוך שלושים ימים כתב תביעה כאמור בתקנה 258ה.
(ג) לפגישת המהו"ת בענייני משפחה ביחידת הסיוע יתייצבו בעלי הדין עצמם, ורשאים הם להתייצב עם עורכי דינם; סרב בעל דין להופיע בפני יחידת הסיוע ונמסרה על כך הודעה בכתב לפי סעיף 5 (ג) לחוק, יורה בית המשפט למגיש הבקשה להגיש בתוך שלושים ימים כתב תביעה כאמור בתקנה 258ה.
(ד) פגישת המהו"ת תכלול:
(1) מתן מידע על ההליכים המשפטיים בענייני האחריות ההורית וטובת הילד, לרבות שמיעת הילד בבית המשפט;
(2) מתן מידע לבעלי הדין אודות הדרכים ליישב הסכסוך בהסכמה ובדרכי שלום ולהתמודד עם השפעותיו;
(3) היכרות עם בעלי הדין על מנת להעריך יחד אתם את צרכיהם ורצונותיהם, לסייע להם לבחון את הדרכים ליישוב הסכסוך בהסכמה ולתאם עמם תוכנית מתאימה להמשך התהליך, באמצעות צד שלישי המקובל על שניהם, מטפל מקצועי או מגשר ומגוון השירותים הקיימים ליד בית המשפט, בקהילה ובמגזר הפרטי;
(4) גיבוש הסכם הורות זמני או המלצה לבעלי הדין על גורם שיסייע להם לערוך אותו.
(ה) בתום פגישת המהו"ת או בתוך עשרה ימים מיום קיומה, יודיעו בעלי הדין ליחידת הסיוע האם הם מסכימים להמשיך בהליך ליישוב הסכסוך בהסכמה או שהם, או מי מהם, מעוניינים שתתקיים התדיינות משפטית בבית המשפט; הודיעו בעלי הדין או מי מהם ליחידת הסיוע כי אינם מעוניינים להמשיך בהליך ליישוב הסכסוך בהסכמה, תודיע על כך יחידת הסיוע לבית המשפט ובית המשפט יורה למגיש הבקשה להגיש בתוך שלושים ימים כתב תביעה כאמור בתקנה 258ה.
(ו) הסכימו בעלי הדין לפנות להליך ליישוב סכסוך בהסכמה ועברו שבעים וחמישה ימים מפגישת המהו"ת ולא הודיעו הצדדים ליחידת הסיוע על רצונם להמשיך בהליך לתקופה נוספת של שלושים ימים, תודיע יחידת הסיוע לבית המשפט על סיום ההליך ובית המשפט יורה על מגיש הבקשה להגיש בתוך שלושים ימים כתב תביעה כאמור בתקנה 258ה.
(ז) לא הגיש מגיש הבקשה ליישוב סכסוך כתב תביעה בתוך התקופה שנקבעה בתקנת משנה (ב), (ג), (ה) או (ו) תמחק התובענה.
(ח) תקנות 258כא, 258כד ו258כה יחולו על בקשה ליישוב סכסוך בענייני אחריות הורית לפי תקנה זו."
טופס 26א1 (לפי תקנה 258ה1)
בבית המשפט לעניני משפחה ב ................
תיק ....................................
בענין ............................................
תובענה בענייני אחריות הורית
הואיל ונתגלע סכסוך ביני לבין ההורה האחר של ילדנו בענייני האחריות ההורית, אני פונה לבית המשפט בבקשה לקיום הליך ליישוב סכסוך ביחידת הסיוע, לפי שיקול דעת בית המשפט.
תאריך חתימת המבקש
............. ....................
|
דברי הסבר
לסעיף 1 - תקנה 258ז
התיקון משקף את השינוי המוצע לעיל בחוק הכשרות ובחוק בית המשפט לענייני משפחה.
לסעיף 2 - תקנה 258ט1
בהתאם למוצע לעיל בחוק הכשרות יצורף הסכם הורות לכתב התביעה ולכתב ההגנה שעניינם מימוש אחריות הורית. מילוי ההסכם על ידי כל הורה לפני תחילת ההתדיינות בבית המשפט תסייע לבירור ולחשיפת המחלוקת האמיתיות בין ההורים באשר לאופן מימוש האחריות ההורית ותצמצם התדיינות בבית המשפט במחלוקת לא מעשית.
עוד מוצע, שבית המשפט לא יורה על עריכת תסקיר עובד סוציאלי כהגדרתו בסעיף 5(ג) לחוק, אלא אם כן התקיים בפניו דיון בהשתתפות בעלי הדין ולהתרשמותו יש צורך בתסקיר או שהוא הפנה את בעלי הדין ליחידת הסיוע שתתן לו חוות דעת על כך. בדרך זו יצומצמו המקרים שבהם מופנים בעלי דין לתסקיר סעד ללא הצדקה אמיתית. צמצום המקרים בהם מופנים צדדים לעריכת תסקיר עשוי להפחית את העומס הכבד המוטל על פקידי הסעד ואת זמן ההמתנה הניכר לקבלת התסקיר.
לסעיף - תקנה 258יב(א1)
מוצע כי לפני שבית המשפט יחליט על מינוי מומחה, עליו לקבל את עמדת יחידת הסיוע או את עמדתו של עובד סוציאלי כהגדרתו בסעיף 5(ג) לחוק לעניין זה. זאת כדי שהפניה למומחה תעשה במקרים שיש צורך בכך בלבד. במקרים בהם נערך בעבר תסקיר שבמסגרתו הומלץ על מינוי מומחה, יוכל בית המשפט למנות מומחה מבלי להפנות את הצדדים ליחידת הסיוע.
כמו כן, במקרים בהם התרשם בית המשפט כי קיים ליקוי נפשי או שכלי אצל מי מההורים או הילדים שעלול לפגוע במימוש האחריות ההורית, או כי הסכסוך בין ההורים הוא בעוצמה או בחריפות שאינו מאפשר להורים להידבר ביניהם על אופן מימוש האחריות ההורית, יוכל בית המשפט למנות מומחה מבלי להפנות את הצדדים ליחידת הסיוע.
לסעיף 3 - תקנה 258יב(ג)
מוצע כי חוות הדעת תפרט באופן מפורש את מקורות המידע עליהם היא מסתמכת. זאת על מנת לאפשר לבית המשפט לבחון אותה באופן ביקורתי ולזהות אם חוות דעת היא בעלת ביסוס מספק.
לסעיף 4 - תקנות לקיום פגישה מקדימה ביחידת סיוע לפני הגשת תביעה בעניין אחריות הורית
על פי התפיסה שביסוד הצעת החוק, בפרט בסעיף 5(ג) (להלן עמ' 33), כאשר "נתגלעו חילוקי דעות בין הורים בעניין אופן מימוש האחריות ההורית – לרבות במקרה של פרידה, יפעלו ההורים, ככל הניתן, על מנת להגיע להסכמה בדרכי שלום, לרבות באמצעות צד שלישי המקובל על שניהם ולרבות מטפל מקצועי או מגשר." על כן מציעה הוועדה לקבוע בתקנות סדרי הדין בבתי המפשט למשפחה ובבתי הדין הדתיים חובה על הורים להשתתף בפגישת מהו"ת - מידע, היכרות ותאום - לפני הגשת תובענה בענייני אחרית הורית, במתכונת שהוצעה בתזכיר החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של סכסוך), התשס"ו-2006, אשר הופץ על ידי משרד המשפטים. תזכיר חוק זה נערך לפי המלצת הוועדה בראשות כב' השופט יצחק שנהב, סגן נשיא בית המשפט למשפחה ברמת גן.
הצעה זו עולה בקנה אחד עם הניסיון שנרכש במדינות בהן הונהגה חובת גישור בתובענות בבית המשפט למשפחה בקשר לילדים. הניסיון המוכח במדינות רבות ברחבי העולם מראה, כי השימוש במנגנון של יישוב סכסוכים בהסכמה (מיסֵ"ב, בלעז alternative dispute resolution - ADR) ובפרט החובה במדינות רבות לפנות לגישור לפני הגשת תביעה בתובענה לגירושין אשר נוגעת גם לילדים, מונע את הצורך בהתדיינות ומסייע להורים להפריד בין עניינם של הילדים לבין הסכסוך הבין אישי שביניהם.
על פי המוצע, תהיה חובה לפתוח תובענה בענייני האחריות ההורית לפי חוק הכשרות, למעט מזונות ילדים, בדרך של בקשה ליישוב סכסוך לפי הטופס שבתקנות, ולא בהגשת כתב תביעה. קיום פגישת מהו"ת עם ההורים ביחידת הסיוע לפני תחילת ההתדיינות עשויה, לדעת הוועדה, להעצים את יכולתם של ההורים להתנתק מעניינם האישי ולשקול כראוי את טובתו של ילדם ולהביא בחשבון בפרט את הנזק שעלול להיגרם לילדים מההתדיינות המשפטית בעניינם. שכן, קיומה של התדיינות משפטית, הכוללת הגשת כתבי בי דין, בהם מטיחים ההורים האשמות זה כנגד זה, הבאת עדים ומומחים, חקירות פרטיות והחקירות בבית המשפט בנוגע לתפקוד ההורי יוצרת מחסומים ליישובו של הסכסוך בהסכמה. בנוסף, להתדיינויות בין ההורים השפעה ממשית על מצבם הרגשי של הילדים ולהחרפתם, ככל שההליכים מתארכים ומתנהלים באופן לוחמני.
ניתן לומר, כי הסכסוך המשפטי בעניין אופן מימוש האחריות ההורית נמצא בצילו של סכסוך אישי ורגשי בין ההורים, שהוא בעל משמעות עמוקה ואינו ניתן לריפוי באמצעות סעד משפטי בלבד. זאת ועוד, גם לאחר ההכרעה השיפוטית, פעמים רבות חוזרים הורים שניהלו ביניהם מאבקים משפטיים אל בית המשפט, בשל הפרת הסדרים שנקבעו בניגוד לרצון אחד ההורים. על כן, הדאגה לטובת הילד מחייבת את ההורים לנסות להגיע להסכמות לפני הגשתם של כתבי בי דין הסכם הורות, ולשם כך להעמיד לרשותם כלים שיסייעו להם בהשגת הסכמות.[3] גיבושו של ההסכם הוא גם אמצעי לקידום שיתוף פעולה בין ההורים לאחר ההליך המשפטי, למימוש אחריותם המשותפת להתפתחותו הפיזית והנפשית של ילדם.[4]
בהתאם להצעה, לאחר הגשת הבקשה יוזמנו בעלי הדין לפגישת מידע, היכרות ותיאום ביחידת הסיוע שליד בית המשפט אליה הוגשה הבקשה (להלן – פגישת מהו"ת), שתתקיים בתוך 30 ימים מיום הגשת הבקשה. במסגרת פגישת המהו"ת עם גורם מקצועי מהתחום הטיפולי ביחידת הסיוע, יינתן להורים אבחון ראשוני של הסכסוך ועל צרכיהם של הילדים. כן יינתנו מידע והכוונה על הדרכים העשויות לסייע להם ליישב את הסכסוך בהסכמה, באמצעות צד שלישי המקובל על שניהם, מטפל מקצועי או מגשר - הקיימים ליד בית המשפט, בקהילה ובמגזר הפרטי. בתום המפגש או המפגשים, יודיעו הצדדים האם ברצונם להמשיך בניסיון ליישב את הסכסוך ביניהם בהסכמה, או שמי מהם מעוניין בהתדיינות בבית המשפט.
[1] חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981.
[2] חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996.
[3] ר' ד. אלדר "תובענה ליישוב סכסוך : חלופה טיפולית בבית המשפט לענייני משפחה" י. גייפמן דיני המשפחה בישראל בעידן בית המשפט למשפחה חלק ג' 1217 (2000). כמו כן, ר'. ארבל וגייפמן, לעיל ה"ש 46, בעמ' 438.
[4] אלדר, לעיל ה"ש 58, בעמ' 1217.
|
