ספי רכלבסקי טועה במאמרו "בדרך לסדום", התברבר בדרך. הוא רצה לכתוב משהו יפה על חוסר השוויון בעולמנו ויצא לו משהו, שמטיל צל כבד על עתידם של ילדים, על טובתם ועל אושרם. אי אפשר לכעוס על ספי. הוא משול לעולל, שנשבה בטיעון מטופש, חד צדדי ומנותק מהמציאות. פשוט הוא לא מבין כל כך בתחום הזה. אז במקום להתרגז עליו, הנה שיעור בסיסי באחריות הורית. פשוט כדי שספי ישכיל וילמד.
טל שחף
ספי רכלבסקי זכה לפרסום בזכות ספרו "חמורו של המשיח", שעסק בהשפעתה הרעה של היהדות, החרדיות והמשיחיות על מדינת ישראל. בין השאר הוא גם יצא כנגד גישת היהדות כלפי האשה כנחותה ופחותת ערך. מעמדה לגיטימית, המבקשת להפריד את ישראל האזרחית וישראל של עולם התורה הוא עשה כעת מעבר שגוי, אולי בהשראתן של פעילות אירגוני הנשים, כאילו עניין האחריות ההורית לילדים הוא חלק מדיכוי הנשים בישראל.
אם בוחנים את זה, מדובר בכלל בהמחשה לתיזה של רכלבסקי בספרו השני "אין גבול": חוסר הנכונות להציב גבולות בחברה שלנו הופך כאן לכלי בידי ארגוני הנשים: כמו שצריך להיות גבול ברור, חד וחלק, בין הדת לבין המדינה, כך צריך להיות גבול בין אינטרסים מובהקים של נשים וגברים לבין טובת הילדים, צרכיהם ורצונם. ורכלבסקי, במאמרו הזה, מטשטש מבלי משים את הגבול ומוכיח ש"נאה דורש" אינו בהכרח "נאה מקיים".
בוא נעבור ביעף, רק ביעף מר רכלבסקי, על טיעוניך הגולמיים, שהרי לא הם החשובים אלא הגישה שמאחוריהם.
אתה כותב, שאין מקום לשוויון בעניין המשמורת, משום שלגברים קל יותר להקים משפחה חדשה לאחר הגירושים. נניח, שזו עובדה מוכחת וברורה, שלגברים קל יותר להקים משפחה חדשה, איך זה מסביר מדוע אין מקום לשוויון במשמורת? האם המשמורת היא פיצוי להורה, שיש הסתברות נמוכה יותר לדעתך, לכך שיקים מסגרת משפחתית חדשה? האם ילדים צריכים להתנתק מהורה שהתחתן שוב ולהיות תחליף זוגיות עבור ההורה שנותר בגפו? ואולי בכלל יש פה טשטוש גבולות מוחלט והפיכת הילדים לאמצעי בלי לספור אותם בכלל כבני אדם?
אתה מסביר, שאימהות צריכות לקבל את המשמורת תמיד כי הן משקיעות יותר בילדים. אתה כותב על עיקרון "ההשקעה הלא-שווה" לפיו "בעולם העסקי הקשוח" השותף שהשקיע יותר מקבל זכות גדולה יותר. בוא נשים בצד ערכים כמו חמלה חברתית, סולידריות ופרוגרסיביות, שלפיהם מי שיכול יותר נותן יותר ולא בהכרח החזק מנצח. נשים את זה בצד כי הטיעון הזה בלתי רלוונטי לגמרי בכל מה שקשור לאחריות לילדים. ילדים אינם השקעה עסקית. הם אינם רכושו של איש וגם אין עליהם חזקה. הם צריכים באותה מידה גם את אימם וגם את אביהם בלי קשר למספר השעות שכל הורה "השקיע בהם".
אבל גם זה מושם בצד בגלל הכשל הלוגי המרכזי בטיעון שלך. ההנחה היסודית שלך היא, שבכל המקרים האימהות משקיעות יותר מהאבות בילדים. אם היית שומר על יושר אינטלקטואלי היית תובע, כדי לאושש את טיעונך, שמקרים בהם האב השקיע יותר בילדים הוא זה שיקבל את המשמורת על הילדים.
אבל אתה לא כותב את זה. הרי בדיוק בשביל זה צריך לבטל את חזקת הגיל הרך, שלא מאפשרת כיום להעביר את הילדים למשמורת האב, אפילו השקיע בהם את מרבית זמנו. ולכן, "עיקרון ההשקעה הלא-שווה" הוא טיעון פגום לוגית ובלתי תקף בגלל שהוא חל רק אם ההורה המשקיע יותר הוא האם. אם האב הוא ההורה המשקיע יותר, עדיין האם לפי דעתך צריכה להיות ההורה המשמורן.
ואחרי כל זה כדאי לחזור למהות ולהזכיר ולהתקומם: אפילו אם תמיד האימהות היו אלה שמשקיעות בילדים יותר, והן לא - לא תמיד, עדיין הילדים צריכים את שני ההורים באותה מידה ממש. אבל בשביל להשתכנע בזה צריך לקרוא מחקרים בפסיכולוגיה ולא במדע המדינה.
אתה מביא את טיעון פערי השכר "העצומים" בין גברים לנשים, שבזכותם לדעתך, בית המשפט יעדיף אבא עשיר על אמא ענייה וימסור את המשמורת לאב העשיר, עם דירת הפאר במגדלי אקירוב ועם אישתו הצעירה והבלונדינית שתתמסר מייד לטיפול בהם עבורו, כדי שהוא יוכל להמש
|
פער? כן, היה פעם
לפני 30 שנה היוו נשים כ-30% מכוח העבודה. הן מהוות מעל 50%. באותם ימים 70% מהגברים לקחו חלק בשוק העבודה. היום רק 60% מהגברים עובדים. אז, רק 0.7% מהנשים היו מנהלות ולעומתן 4.1% מהגברים היו מנהלים. מאז גדל שיעור הנשים המנהלות פי חמישה ובאותו זמן שיעור הגברים המנהלים גדל רק פי שניים. יותר ויותר נשים נמצאות בהנהלות חברות ואפילו בנקים, יש אפילו נשים שמנהלות את הבנקים. בתחומים כמו רפואה, משפטים ותקשורת נשים הגיעו ליעד השוויון המלא. באקדמיה הולך ייצוגן ומתרחב. בדור הבא רוב הפרופסורים יהיו נשים.
|
יך ולהתעשר בשקט. אז זהו, שמדובר במגדל טעונים רעועים למדי, מגדל רכלבסקי המט ליפול. החל מפער השכר, שנתוני הלמ"ס מראים שהוא הולך ומצטמצם בהתמדה לאורך כל השנים האחרונות (ראו מסגרת) וכלה בראייה החד-מימדית של החברה, שבה כביכול כל האבות מתעשרים לפרנסתם וכל האימהות הן חד-הוריות עניות וקשות יום.
אבל השגיאה הקשה ביותר שלך, מר רכלבסקי, היא התפתותך להאמין ונכונותך לשכנע אחרים, שיכולת כלכלית עודפת היא בסיס לקבלת משמורת הילדים. זה פשוט טיעון ריק מתוכן, בועה המנותקת מהמציאות שסביבה. אם זה היה נכון, הרי שכבר היום מרבית האבות הגרושים היו משמורנים שמחים ומרוצים שכן יכולת הכלכלית הגבוהה יותר היתה משכנעת את בית המשפט שזו סיבה טובה "להורות אחרת" ולמסור את המשמורת לידי האם. העובדה היא שבתי המשפט חושבים אחרת ב-90% ויותר מהמקרים. מדובר במוסכמה כללית בתחום האחריות ההורית, שהיכולת הכלכלית אינה שיקול בהעדפת הורה זה או אחר. יכולת כלכלית עודפת, מר רכלבסקי, אתה מנטרל באמצעות תשלומי כלכלת הילד בין ההורים. תלמד, תבין.
אתה משקף טיעון שטופח ביד מרושעת על ידי פעילות ארגוני נשים מסויימות, שמטרתו להפחיד אימהות ולגרום להן להתלכד בחזית אחידה כנגד כל שינוי בחוק. טיעון "יקחו לך את הילדים" הוא הפחדה מכוערת ותו לא. אין כל דרך בה הורה יקבל משמורת רק בגלל מצבו הכלכלי העדיף. זה לא קיים. זה לא קורה. זה אינו חלק מהמציאות.
ואחרי כל זה אני רוצה להגיד לך, ידידי רכלבסקי, שמה שחמור במיוחד במאמרך היא הגישה הבסיסית שלך, שחוזרת וצפה בסיום: "המלצת ועדת שניט משמעותה חמורה אף מהצדקת גזל כבשת הרש. אנשי סדום היו אמונים על התורה 'שלי שלי, שלך שלי'. עולם החשיבה הקולוניאלי שאליו הידרדרה ארץ אין-גבול הישראלית יגלגל כך את תחום ההורות במדרון המוביל בואכה סדום."
כבשת הרש היתה כידוע בת-שבע, רעייתו ורכושו של אוריה החיתי, שנגזל ממנו על ידי דוד המלך. בעולם המושגים שלך, הילדים הם רכושה של אימם, והסכנה היא, שהם ייגזלו על ידי אביהם, שכידוע אין לו כל זכויות בעלות עליהם. גם משל סדום שלך, משמעותו רכושנות: הילדים בעיניך הם של האם, לא של האב. הם רכוש, הם קניין, ושטר הבעלות עליהם שייך לאם מכוח ציווי ביולוגי וחברתי.
זהו טיעון שמרני ומיושן להחריד. כמי שביקש להגן על שוויון נשים ועל זכותן לעצמאות ולעצמיות, יצאת כמי שמעודד את שיעבודן לטיפול בילדים, לבית, לחד-הוריות הנסמכת על יכולתו הכלכלית של האב המפרנס, ראש המשפחה. כמי שמבקש לקיים פה חברה חדשה, מודרנית ומשוחררת ממגבלות העבר, אתה מכתיב חברה שבה אין מקום לאבות מעורבים בחיי הילדים ואין מקום לאימהות בעלות קריירה שלא כל רגע מיומן מוקדש להחלפת חיתולים.
אז עכשיו, אחרי שעברנו ביעף על הטיעונים שלך וראינו את הטעויות העובדתיות המצויות בהם ואת עולם הערכים הלקוי שלך בכל הקשור לאחריות הורית לילדים, אני רוצה להגיד לך משהו נוסף: גם אם כל דבריך היו נכונים, והם לא, הרי שהם אינם רלוונטיים כלל להמלצות וועדת שניט. עיון בהמלצות הוועדה היה מגלה לך, שאין מדובר סתם כך בביטול חזקת הגיל הרך ושיסוי ההורים להיאבק על המשמורת. כלל וכלל לא.
על פי המלצות הוועדה לא יהיה יותר "הורה משמורן". כל כך פשוט: לא האב יהיה המשמורן וגם לא האם. תאר לעצמך מצב בו אין על מה להיאבק... האב יטפל בילדים חלק מהזמן והאם תטפל בהם בחלק מהזמן, זה הכל. וכדי להיטיב בחלוקת הזמנים בצורה הטובה ביותר לילדים, נקבעו שורה של קריטריונים שאין בהם בשום הקשר שיקול של היכולת הכלכלית של ההורים.
אז עכשיו אתה מבין למה המאמר שלך שגוי, ספי? עכשיו אתה מבין שאתה חטאת באותו חטא קדמון, שאתה מוצא בחברה הישראלית - היעדר גבול? אם אתה עצמך היית שם את הגבול בין עולם התוכן של השוויון המגדרי והמאבק בכפייה הדתית לבין עולם התוכן של טובת הילדים, זכויותיהם והאחריות ההורית, אולי היית מסייע יותר לקידום טובת ילדים, ובאותה נשימה גם טובת נשים וגברים, בחברה הישראלית. טישטוש הגבולות בין העולמות, זו הרעה החולה של עולם האחריות ההורית בישראל.
בטעינה...
