הורות=שווה מבקשת להציג פרדיגמה חדשה בתחום ההורות, דרך חשיבה חדשה שנועדה להיחלץ מגבולות הויכוח בתחום ההורות לאחר הגירושים. הויכוח הזה מאופיין בשתי עמדות מאוד ברורות ומנומקות, מנוגדות זו לזו, ובלתי ניתנות לגישור. זו היא הפרדיגמה הישנה. אנו מבקשים להראות גישה חדשה לנושא כולו, גישה שמתחילה במכנה המשותף לכולם ומסתיימת בדרכי פעולה ליישומה בהסכמה. לא נעמיק כאן בעמדותיה של הורות=שווה בנקודות המחלוקת, אלא נסתפק בציון עצם קיומה של המחלוקת. מטרתנו להראות, שעל בסיס ההסכמה ניתן לפעול כבר היום, בשיתוף פעולה של כל הצדדים המעורבים בעניין, כדי לסייע לילדים. 

בהצגת הדברים הזו אנו עוסקים בילדים

   n אנחנו מתמקדים בילד, בצרכיו, בזכויותיו, בטובתו

   n אנחנו מאמינים בחשיבות המשפחה ובחשיבות יחסי הורים וילדים כאבן יסוד בחברה

   n אנחנו מאמינים באחריותם של ההורים לילד ובצורך של החברה לתמוך באחריות זאת

ההתמקדות בצרכי הילד ובטובתו חשובה מאוד לדיון הזה. פעמים רבות מדי אנו נתקלים בעמדות שטוענות כביכול בנושא טובת ילדים אך עוסקות למעשה בשמירה על אינטרסים אחרים. המשפחה ויחסי הורים וילדים הם ההקשר הרחב ביותר בתוכו ממוקמת טובת הילד, נושא בו עסקה ועדת רוטלוי (הוועדה ליישום בישראל של האמנה הבינלאומית לזכויות הילד) ואף המליצה על שינויים בחוק לצורך זה. ועדת רוטלוי אף הגדירה את המושג אחריות הורית, ואנו מתבססים על המלצותיה. תפקידנו כחברה לאפשר להורים לשאת באחריותם לילדיהם בדרך הטובה ביותר לילדים ולעודד אותם לעשות זאת, לא לטפל בילדים במקומם.

יחסי הורים וילדים - שתי תפיסות יסוד

  n חשיבות שני ההורים בחיי הילד

  n חשיבות שיתוף הפעולה בין שני ההורים

נקודת המוצא שלנו היא שמדובר בשתי תפיסות יסוד שנמצאות מעבר לכל ויכוח. אקסיומות בעולם ההורות. האקסיומה הראשונה קובעת שיש חשיבות לשני ההורים בחיי הילד והשנייה ששיתוף פעולה ביניהם בכל הקשור לילד הוא לטובת הילד. נוסיף ונגיד, שבעולם אידיאלי היינו רוצים שלכל ילד יהיו שני הורים לצידו, הורים שמכירים הדדית בחשיבות שניהם לילד ומשתפים פעולה ביניהם בכל תחומי האחריות לילד.

עוד יש לציין, ששתי תפיסות יסוד אלה יפות הן לילדים שהוריהם נשואים והן כשההורים נפרדים. אמנם מה שמובן מאליו ופשוט ליישום כשההורים נשואים, קשה יותר למימוש כשההורים נפרדים, אולם חשיבותו לילד רק גדלה לאחר הפירוד.

מכאן ואילך נעסוק בילדים להורים גרושים או פרודים.

מימוש תפיסות היסוד הוא המטרה אליה יש לשאוף

אמרנו שבעולם אידיאלי היינו רוצים שלכל ילד יהיו שני הורים לצידו, הורים שמכירים הדדית בחשיבות שניהם לילד ושמשתפים פעולה ביניהם בכל תחומי האחריות לילד.

אנו נראה כאן, שכיום תפיסות היסוד אינן מתקיימות.

לאחר מכן נראה, שניתן לממש אותן באמצעות שינוי כללי המשחק.

 והכל כדי להגיע למצב אליו כולנו שואפים: 

•    כל ילד נמצא בקשר משמעותי עם שני הוריו.

•     שני ההורים חולקים את האחריות לילד.

מתכונות לקשר עם שני ההורים

שתי דרכים ליישום תפיסות היסוד:

• משמורת יחידנית: הילד נמצא בהחזקת אחד ההורים ונפגש עם ההורה האחר במסגרת הסדרי ראיה  (מתכונת שנות ה-50)
• הורות משותפת: האחריות ההורית מתחלקת בין שני ההורים (מתכונת שנות ה-2000)

עד לשנים האחרונות המתכונת הראשונה היתה היחידה שיושמה, וגם היום היא המתכונת הנפוצה במדינות רבות בעולם. התפיסה היא שיש לאתר הורה אחד מבין שני ההורים, שיהיה ההורה העיקרי של הילד, ועם זה לאפשר לילד לראות את ההורה השני מדי פעם. המתכונת הזו תואמת לדפוסי המשפחה של שנות ה-50 של המאה הקודמת, ולמרות השינויים בחברה היא נותרה בעינה.  

המתכונת השנייה רואה בשני ההורים חשיבות רבה, ולכן מחלקת את מטלות ההורות ביניהם. קראנו לה מתכונת שנות ה-2000 לא רק בגלל השם הנוצץ, אלא בעיקר בגלל שהורות משותפת הופכת לרעיון המוביל במדינות רבות בחמש השנים האחרונות.

מתכונת משמורת יחידנית
הילד נמצא בהחזקת אחד ההורים ונפגש עם ההורה האחר במסגרת הסדרי ראיה

   n מתאימה להורים שזו חלוקת התפקידים ביניהם, והיא מקובלת על שניהם

              –התאימה להורים של שנות ה-50 וה-60

              –נותרה בעינה עם התרחבות תופעת הגרושים בשנות ה-70

     n לא מתאימה למצב בו יש שני ההורים סבירים וכל אחד מהם מבקש להיות הורה משמורן

אנחנו מתחילים בניתוח המתכונת הראשונה. אפשר לראות שהיא מתאימה להורים שמסכימים ביניהם, שאחד מהם יטפל בילדים והאחר יפרנס אותם. דרך החלוקה הזו תחילתה בשנות ה-50 וה-60 והיא מאפיינת עד היום זוגות מסוימים. אפשר להגיד ללא כל ספק, שכאשר אין הסכמה כזו בין ההורים, המתכונת אינה מתאימה, בעיקר משום שבמקרה כזה לא ברור מי ישא בכל אחד מהתפקידים שהיא מקצה. במצב הזה יש צורך להתאים את המתכונת ומכאן מתחילות הבעיות.  

במקרים בהם כל אחד מההורים רוצה להיות "המשמורן" יש צורך להכריע מי ההורה העדיף.

 איך מכריעים בין ההורים? קיימים שלושה כלים לשם כך:

     n "טובת הילד", "האינטרס העליון של הילד"

     הבעיות: עמומה, לא מנחה, תלויה בהשקפה ונטיית לב

        n בדיקת מסוגלות הורית

   הבעיות: אין הנחיות לביצוע; בעיית מהימנות ותקפות; הבדלים שוליים בין הורים סבירים, עלות גבוהה

        n חזקות ניתנות להפרכה (הגיל הרך; מטפל עיקרי)

     הבעיות: שרירותיות, מגדריות, הורה ראשי והורה משני

 שלושה כלים עומדים לרשותנו בבואנו להכריע בין שני ההורים, כל כלי והבעייתיות שלו. קיימים נימוקים רבים כנגד הכלים האלה, שלא ניכנס אליהם בשלב זה. אנו סבורים שהכל מודעים לבעייתיות הכלים גם אם חלקנו רואים בה רע הכרחי.

בעיה נוספת אינהרנטית למשמורת היחידנית: הישענותה על בית המשפט

?למה

n דיון עימותי והכרעה על סמך ראיות – אינם מתאימים לסכסוכי משמורת בין
הורים, בהם אין "אמת" אחת ומושג ה"צדק" אינו רלוונטי.

   n הכרעה נקודתית – אינה מתאימה לסכסוכי משמורת, שכן אין מדובר בהכרעה חד-פעמית אלא בתהליך מתמשך ומשתנה.

  n ההכרעה לא בהכרח מסייעת להשגת המטרה – המטרה היא כאמור שיתוף פעולה וקשר של הילד עם שני ההורים אבל בעקבות פסק הדין הצד המפסיד עלול להישאר נקמני, לא לשתף פעולה ואף לצמצם את הקשר עם הילד.

גם אם מניחים שהכרעה מחויבת המציאות, דרך ההכרעה השיפוטית אינה מתאימה. לא רק שהיא מגבירה את המאבק, היא גם לא משיגה את המטרה הרצויה לטובת הילד. 
 
תופעת כדור השלג

במצב בו שני ההורים סבירים יש להכריע מי ההורה העדיף,

    כתוצאה מזה

                נוצר מאבק בין ההורים להוכחת עדיפותם,

                        כתוצאה מזה

                                 הקונפליקט הולך ומתגבר,

                                        כתוצאה מזה

                                               גם לאחר הכרעה נותרת

                                איבה, קשיים ביישום,

                                     ופגיעה בילדים.

זו היא תופעת כדור השלג: מה שמתחיל כמחלוקת נקודתית בין ההורים הולך וגדל עקב טיפולה של המערכת, הממוקדת בבחירת ההורה העדיף. על הרקע הזה נוצרים הקונפליקטים הגבוהים ותופעות קשות כמו הנכרה הורית, חטיפת ילדים, אלימות ותלונות שווא על אלימות ועוד.

אם נעצור את כדור השלג כשהוא עוד קטן, נמנע את כל התופעות האלה.

בשורה התחתונה: מתכונת המשמורת היחידנית אינה מספקת את שתי תפיסות היסוד שלנו.

    n מתכונת המשמורת היחידנית מכתיבה במקרים רבים פתרונות, שסותרים את תפיסת היסוד על חשיבות שני ההורים בחיי הילד

    n מתכונת המשמורת היחידנית מהווה גורם המעכב שיתוף פעולה והמעודד קונפליקטים, וזאת בניגוד לתפיסת היסוד על חשיבות שיתוף הפעולה בין ההורים

המתכונת השנייה: הורות משותפת

     הורות משותפת: האחריות ההורית מתחלקת בין שני ההורים

   (מתכונת שנות ה-2000)

אנחנו עוברים למתכונת השנייה למימוש תפיסות היסוד: מתכונת ההורות המשותפת. אנחנו נראה כי ההורות המשותפת - Shared Parenting – היא תפיסה מובילה במדינות רבות, היא מתאימה להורים ששניהם מבקשים לקחת חלק באחריות לילד, היא מעודדת הורים פחות-מעורבים בחיי הילד להגביר מעורבותם, היא מאפשרת מגוון הסדרים בהתאמה לכל משפחה והיא מממשת את שתי תפיסות היסוד: קשר עם שני ההורים ועידוד שיתוף פעולה בין ההורים.

מושגי יסוד:

•   אחריות הורית - כלל הזכויות, החובות והסמכויות שיש להורה כלפי ילד
•   הורות משותפת - חלוקת האחריות ההורית בין שני ההורים, כך שכל אחד מהם נושא בחלק משמעותי מהאחריות בכל תחום.

הגדרת המושגים חשובה ביותר. מושג האחריות ההורית הוא מושג יסוד בראייה המודרנית של המשפחה ושל יחסי ההורים והילדים, שמחליף מושגים ישנים כמו משמורת, זכויות הורים ואפוטרופסות. הוא מוגדר באמנה הבינלאומית לזכויות הילד ונכנס לחוקיהן של כמה מדינות כמו בריטניה ואוסטרליה. ועדת רוטלוי המליצה על הכללתו בחוק בישראלי.

הורות משותפת מוגדרת כחלוקת האחריות ההורית בין שני ההורים. יש לשים לב שאין מדובר ב"משמורת משותפת", שהוראתה הסדר טכני בלבד, והיא שייכת לעולם המושגים הישן. הורות משותפת היא תפיסת עולם שלמה, שכוללת גישה חדשנית, המשגה חדשה, וכלים והסדרים שונים למימושה.

 Shared Parenting – התפיסה המובילה במדינות רבות

•    חוק הורות משותפת ממשלתי נחקק באוסטרליה
• רפורמת הורות ממוקדת בילד – יוזמה של ממשלת קנדה 
•   אלמנטים של תפיסת ההורות המשותפת מצויים בחוקי מדינות שונות בארה"ב (תוכנית הורות, גופי תיאום ועוד
• וועדות ממשלתיות המליצו על חוקי הורות משותפת במדינות שונות בארה"ב
• ברבות ממדינות בארה"ב נדונות כיום הצעות חוק פרטיות להורות משותפת

 החברה השתנתה מאז שנות ה-50:

    n תפיסה ממוקדת בטובת הילד ובזכויותיו החליפה את תפיסת זכויות ההורה כלפי הילד (האמנה הבינלאומית לזכויות הילד; ועדת רוטלוי)

    n פחות ופחות נשים מסתפקות בטיפול בילדים כדרך חיים, ורובן מבקשות גם לצאת מהבית ולעבוד.

    n יותר ויותר גברים מממשים "אבהות חדשה" בחייהם ושמים את העבודה נמוך יותר בסולם  העדיפויות.

 כל אלה התפתחויות חיוביות מבחינת הילדים

השינוי המתרחש נובע מהתמורות שעוברת החברה בעולם כולו וגם בישראל: החלוקה המגדרית של התפקידים במשפחה הולכת ונעלמת. מול עינינו מתרחשת מהפיכה חברתית, שגורמת לשני ההורים להגדיר מחדש את סולם העדיפויות שלהם. ההורות המשותפת היא חלק מהמהפכה הזו.

כאן אנו מתחילים לעסוק בעקרונות ההורות המשותפת. אחד העקרונות החשובים הוא שאלת המפתח: "איך מחלקים את האחריות בין ההורים" ולא "מי עדיף". עיקרון שני: מאמץ להביא את שני ההורים לפיתרון מוסכם. לעצם ההסכמה יש חשיבות רבה שכן היא מגדילה את הסיכוי לשיתוף פעולה של שני ההורים ומימוש ההתחייבויות שלהם. עיקרון שלישי: המילה משמורת אינה נמצאת בשימוש ולכן גם אין הורה משמורן.

שני מרכיבים ביישום ההורות המשותפת: 

    n מרכיב עקרוני: מעגן את רעיון האחריות ההורית וחלוקתה ואת טובת הילד וזכויותיו.

    n מרכיב מעשי: מערכת ממלכתית מודרנית של טיפול בהורים וילדים בעת גירושים.

 שני המרכיבים חיוניים להשגת פיתרון שלם; שני המרכיבים מקבלים את ביטוים בחקיקה

יישום תפיסת ההורות המשותפת מחייב שינוי גישה כלל מערכתי. המרכיב המעשי של היישום הוא המערכת המטפלת בהורים המתגרשים ובילדים – עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, עורכי דין, מחנכים, שכולם צריכים לפעול לפי מתכונת ההורות המשותפת ולעודד את ההורים לשיתוף פעולה ולהימנעות ממאבק. המרכיב העקרוני של היישום מגדיר את רעיון ההורות המשותפת וקובע קווים מנחים ליישומה. היעדר אחד משני המרכיבים עלול להביא לכישלון היישום.

מושג מפתח
תוכנית הורות – Parenting Plan

     n מגבירה את הביטחון של שני ההורים

     n מונעת מחלוקות בהמשך הדרך

     n מצמצמת את הויכוח לשורת החלטות מעשיות

     n קלה ליישום ולאכיפה

     n נמצאת בשימוש בהצלחה במדינות רבות, כולל ישראל

השימוש בתוכנית הורות הולך ומתרחב בעולם כולו. מדובר בטופס בו מציינים שני ההורים את חלוקת האחריות ההורית ביניהם לתחומיה השונים. הם יכולים לעשות זאת בעצמם או בעזרת גורם מסייע. עצם התהליך מעודד שיתוף פעולה בין ההורים ומכוון את ההידברות לשאלות ענייניות במקום להתנגחות.

מושג מפתח

המתאם

     n מספק מידע, הכוונה ומנבא ציפיות

     n מסייע להורים להגיע להסכמה ביניהם

     n משמש נאמן לטובת הילד וזכויותיו

     n ממשיך ללוות את ההורים והילדים לאחר ההסכם

     n אדם יחיד או צוות בן שניים או שלושה אנשי מקצוע

במדינות רבות משתלב גורם ביניים המסייע להורים לקבל החלטות, במתכונות שונות ועם סמכויות שונות. המתאם המוצע הוא "מנהל מקרה", case manager, שמלווה את ההורים מרגע ההחלטה להתגרש ולאורך השנים עד התבגרות הילדים. המתאם משתמש בטכניקות שונות, כולל מתן מידע, תחזית תוצאות  וגישור, כדי להביא את ההורים לידי הסכמה על תוכנית הורות, וזאת כשהוא מקפיד על תוכנית שמשרתת את טובת הילד. במקרי קונפליקט גבוה יזמן המתאם צוות רב-תחומי לטיפול במקרה.

פרדיגמות פורצות דרך

(לפי משרד החינוך-שפ"י)

השירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך היטיב להגדיר את הגישה החדשה לפתרון סכסוכים, גישה שמבוססת על דיאלוג במקום על הכרעה שיפוטית.  את תמונת העולם שבה מציאות חד-משמעית וניתנת להוכחה מוצגת תמונת עולם בה ניתן לשנות את המציאות על ידי הנחות יסוד משותפות, הקשבה והיעדר שיפוט. במקום לראות בקונפליקט דבר משתק אפשר לראות בו דבר מצמיח ומקדם פיתרון. במקום להינעל ביחסנו לאדם, יש לראות בו אישיות דינמית, מתפתחת ומשתנה ובעיקר ניתנת לשכנוע ושיתוף.  פרדיגמות אלה יהיו לעזר רב למתאם בבואו לסייע להורים להגיע להסכמה ביניהם.
 

כלכלת הילד

    n תוכנית ההורות כוללת גם חלוקת אחריות כלכלית

    n הסדר מימון כלכלת הילד יבטא את חלוקת האחריות ההורית

    n הסדר כלכלת הילד תשתנה בהתאם לשינויים, אם יחולו, בדרך חלוקת האחריות ההורית

אין כיום ויכוח על כך, ששני ההורים צריכים לשאת באחריות הכלכלית לילד באופן יחסי ליכולתם הכלכלית. עם זה החשש הכלכלי הוא עדיין הגורם המעכב המשמעותי ביותר לכל שינוי בתחום. החידוש שאנו מציעים הוא, שגם ההסדר הכלכלי אינו חד פעמי וסופי, אלא מתאים את עצמו באופן דינמי לשינויים בכל מרכיבי החישוב: יכולתם הכלכלית של ההורים, צרכי הילד וגם דרך חלוקת תחומי האחריות ביניהם. שינוי בזמני ההורות, למשל, יביא לשינוי מיידי בתשלומים. החישוב יעשה באמצעות נוסחת מזונות שתקבע בחוק, והגבייה תיעזר בכלים מודרניים שיבטיחו תשלומים.

 דרכי קבלת ההחלטות

    nקריטריונים ברורים לבירור טובת הילד

    nקריטריונים ברורים לחלוקת האחריות ההורית

    nקריטריונים ברורים (נוסחה) לחישוב כלכלת הילד

הקריטריונים מחייבים את כל הלוקחים חלק בתהליך ולכן מנבאים מראש את התוצאה ומפחיתים מוטיביציה למאבק.

קריטריונים לקבלת החלטות כמעט ואינם מוכרים אצלנו. קריטריונים, או קווים מנחים, שישולבו בחוק, יאפשרו להנחות את המערכת כולה, מפקידי הסעד ועד השופטים, על דרך קבלת ההחלטות הנכונה בתחום טובת הילד, האפשרויות השונות לחלוקת האחריות ההורית כולל מימון כלכלת הילד, ועוד. הידיעה מראש מה יהיו שיקולי בית המשפט מעודדת את ההורים להגיע להסכמה ולהימנע ממאבקים מיותרים.

מה קורה במצב בו נכשל תהליך התיאום

ההורים מופנים לבית המשפט וכל אחד מהם מתבקש להציג תוכנית הורות לפי ראייתו. בית המשפט ימזג בין התוכניות תוך מתן העדפה לתוכנית המשלבת יותר את ההורה האחר.

התוצאות

    n התוכניות של ההורים דומות

    n תמריץ לשיתוף בהורות ולא למאבק בין ההורים

    n ניבוי שמלכתחילה מפחית מוטיבציה להגיע לבית המשפט

כאן הגענו ללב ליבו של המנגנון ליישום ההורות המשותפת: בית המשפט מונחה להעדיף את הצעתו של ההורה המשתף יותר באחריות ההורית. להנחיה הזו יש השפעה רבת עוצמה: שני ההורים מתמודדים על שיתוף במקום על הכפשה, מה שממילא הופך את המאבק ביניהם לחסר טעם ואת ההצעות שלהם לדומות, ומלכתחילה מפחית בצורה משמעותית את ההגעה לבית המשפט.

 

בתחילת התהליך מוצע להורים להגיע להסכמה על תוכנית הורות. מי שמתקשים מוזמנים לתהליך תיאום בו יגבשו את תוכנית ההורות. אם הם לא מגיעים להסכמה הם מופנים לבית המשפט רק על מנת לקבל תוכנית הורות זמנית ולחזור לשולחן המשא ומתן. התוכנית הזמנית מנבאת לבני הזוג מה צפויה להיות הפסיקה הסופית. לאורה יהיה להם קל יותר להגיע להסכמה. רק אם גם לאחר שלב זה לא הצליחו בני הזוג להגיע להסכמה, יחליט בית המשפט עבורם, כשהוא מתבסס על תוכניות ההורות שהגישו.

אכיפה

    n אכיפת האחריות ההורית

    n אכיפת תוכנית ההורות

    n אכיפת תשלומי כלכלת הילד

יש לפעול להחלת כלי אכיפה יעילים של כל ההחלטות המתקבלות בתהליך. החל באכיפת האחריות ההורית עצמה וחיוב שני ההורים לקחת בה חלק, וכלה בכל סעיפי תוכנית ההורות. יצויין שעצם ההגעה להסכמה במרבית המקרים תייתר או תצמצם את הצורך באכיפה לעומת פסקי דין של בית משפט.

לסיכום

    n תפיסות היסוד בתחום ההורות: חשיבות שני ההורים בחיי הילד; חשיבות שיתוף הפעולה בין ההורים.

    n כדי לממש תפיסות אלה יש להחליף את מתכונת המשמורת היחידנית במתכונת ההורות המשותפת.

    n על כתפי הוועדה מונחת אחריות גדולה. עלינו להתמקד במתן תשובות ופתרונות מקצועיים לקידום טובת הילד בלבד ולהימנע מכל שיקול שאינו משרת את טובת הילד