גישור (mediation) הוא אחד הכלים המשמעותיים ביותר ,שנולדו בשנים האחרונות כדרך ליישוב סכסוכים. בתחום הגירושים זהו כלי רב חשיבות. אף יותר,  שכן הוא משרת את המטרה  החשובה של הפחתת העוינות ומניעת המאבקים. המילה "גישור" באה מהמילה "גשר", וזהו דימוי יפה של התהליך עצמו - בניית גשר בין שני הצדדים, שיאפשר למצוא מכנה משותף תוך שיתוף פעולה והכרה במשותף ובמאחד ולא רק במקומם ובמפלג.

בתהליך הגישור נפגשים שני הצדדים, עם או בלי עורכי הדין שלהם, לקיום משא ומתן, כשבתווך נמצא המגשר. תפקיד המגשר, האדם הנטראלי בתהליך, הוא לסייע לצדדים להגיע להסדר מרצון וליישב את חילוקי הדעות שלהם בדרך שבית המשפט יוכל לאשר אותה לאחר מכן ולתת לה תוקף של פסק דין. למגשר אין סמכות לקבל החלטות ובוודאי שלא להכריע בין השניים.

אחת השאלות המלוות את עולם הגישור היא כמה מותר למגשר להיות מעורב בתוכן המשא ומתן, עד כמה הוא רשאי לייעץ לצדדים ולהוביל אותם לפתרונות טובים לדעתו, או שמא תפקידו מתמצה בהסדרת הדיון, החלקת החיכוכים הבינאישיים, ויצירת אמון ביניהם. שאלה נוספת היא האם הגישור חייב להיות תהליך ששני הצדדים בוחרים בו מרצונם (מה שמאפשר להורה המיליטנטי יותר זכות וטו על עצם קיום ההליך) או שמא רצוי לחייב זוגות מתגרשים להתחיל בהליך גישור בכל מקרה. 

בהורות=שווה מאמינים בגישור ומעודדים את כל המתגרשים להעדיף אותו על פני תביעה משפטית. להסכמה בין שני ההורים יש ערך עצום: היא מגדילה את הסיכוי למערכת יחסים קורקטית וליכולת הידברות בין השניים לאורך השנים הבאות והיא גם משפרת את הסיכוי שכל אחד משניהם יעשה את המאמץ למלא אחר חובותיו לפי ההסכם, שכן הוא היה שותף פעיל לעיצובו.  המדינה מציעה כיום לכל זוג בהליכי גירושים לבקש תהליך "ישוב סכסוך"  במסגרת יחידת הסיוע שליד בית המשפט, תהליך המשלב בין השאר גם גישור בין שני ההורים.
במסגרת יוזמות הורות=שווה נכללת גם הצעה להפעלה של פונקציה אפקטיבית אך יותר - המתאם - שתפקידו להוביל את ההורים בדרך החתחתים של הידברות ביניהם עד להשגת הסכם הורות מוצלח.