|
כסף מסובב את העולם, אבל אם אתם הורים גרושים, לפעמים זה עלול להיראות כאילו החיים מסתובבים רק סביב כספים, התחשבנויות, דאגות כלכליות.
מהבחינה הכלכלית, החלטה להתגרש היא החלטה גרועה. שני הורים עובדים שהצליחו לחיות ברמת חיים סבירה כשגרו ביחד, ירדו ברמת החיים עם הפרידה. אותה רמת הכנסה אמורה מעתה לכלכל שני משקי בית והוצאות כפולות רבות.
מכאן מתחילה הבעיה: אימהות, שהילדים איתן רוב הזמן, מתקשות לשמור על רמת החיים שהיתה לפני כן, לילדים ולהן. הטיפול בילדים מחייב להפחית את היקף העבודה. הן הופכות תלויות בתשלומי המזונות. המלחמה על גובה המזונות ועל התשלומים במועד פוגעת מכרסמת באימון ההדדי וביכולת ההידברות בין ההורים.
מנגד, כדי לנסות ולשמור רמת החיים של הילדים נוטים בתי המשפט לדרוש מאבות תשלומים בהיקף גדול מכפי יכולתם, תשלומים שמורידים את רמת חייהם של הם לאשפתות. אבות משלמי מזונות מדרדרים לעיתים לתנאי עוני, נוסעים באופניים, חוזרים לגור עם ההורים. במצב כזה, יכולתם להיות מעורבים בחיי הילדים ולהעניק להם בית מספר ימים בשבוע הולכת ופוחתת. הקשר עם הילדים הולך ופוחת ככל שמצוקת האב גדלה.
משהו בכל הסיפור הזה צריך להשתנות.
המונח המקובל בישראל, "דמי מזונות ילדים", לקוח מהמסורת היהודית. אבל כמו הרבה דברים מסורתיים, הוא רחוק מלהתאים למאה ה-21. בעולם נהוג לכנות את התשלומים לילדים "Child Support", תמיכה בילדים. בהורות=שווה סבורים שיש צורך במונח מקצועי ונטול אמוציות. אנחנו מדברים על "כלכלת הילד".
מי צריך לממן את כלכלת הילד? הדעת נותנת: שני ההורים, כל אחד לפי יכולתו היחסית. לא צריך שהגרוש של מיליארדרית ישראלית ידועה ישתתף בכלכלת ילדם המשותף באותו היקף כמוה, לא ככה?
אבל החוק בישראל בתחום המזונות מעוות כמו חזקת הגיל הרך, רק קצת יותר: המחוקק, בצעד של שפיות, קבע לפני שנים שהאחריות הכלכלית לילד תתחלק בין שני ההורים לפי יכולתם, אבל בו בזמן הוא הכניס מקל בגלגלים שמבטל את תוקפו של החוק: מי שחל עליו "דין אישי" (סתם כך מדובר בכל היהודים, המוסלמים והנוצרים במדינת ישראל) ישלם מזונות לפי כללי ההלכה של עדתו. התוצאה היא שאצל יהודים תשלום המזונות נקבע לפי ההלכה, ולפיה האבות בלבד הם שמשלמים מזונות. אפילו הילד גר אצל אביו בלבד, ואמו עשירה כקורח, לא תחוייב בפרוטה שחוקה אחת דמי מזונות.
כאן יש לומר, כי בשנים האחרונות מצאו בתי המשפט דרך לעקוף את הקביעות המוחלטות בהלכה, וכיום מביאים בחשבון את יכולתה הכלכלית של האם, בהתאם לכך מפחיתים במידת מה מתשלומי המזונות. אבל כאן נכנסת הבעייה השניה, החמורה אף יותר: היעדר מוחלט של אמות מידה לגבי גובה התשלום. שופטים שונים ציטטו הלכות פסוקות ונורמות כאלה ואחרות, אבל גם אלה לא התבססו על בדיקה כלכלית אמיתית. חמור מכך, גובה המזונות נובע פעמים רבות משרירות לב או השקפה אישית של השופט. שופטים גברים פוסקים מזונות ילדים נמוכים יותר משופטות נשים. דיינים בבתי הדין הרבניים פוסקים מזונות נמוכים יותר משופטים בבתי המשפט למשפחה. הצדק, לא רק שאינו נראה, הוא גם אינו נעשה.
כל אלה גורמים לחוסר אמון ותחושת קיפוח מצד האבות. התוצאה היא מאבקים משפטיים רבים בניסיון להפחית את גובה המזונות וגם ניסיונות להשתמט מתשלום. יש גם קשר ישיר בין הנכונות לשלם מזונות לבין מידת הקשר שבין האב המשלם לבין הילדים. וגם למדינה יש אינטרס ישיר כאן: על פי החוק משלם המוסד לביטוח לאומי קצבת מזונות לנשים שלא הצליחו לגבות את תשלומי המזונות מהחייבים, כך שריבוי ההשתמטויות מתשלום מזונות פוגע גם בקופת המדינה.
ארגוני נשים נאחזים בחוקי המזונות בישראל כבקרנות המזבח. בנושא המזונות מגלות פעילות ארגוני הנשים חיבה רבה לפוסקי ההלכה ולעסקנים החרדים: שרק לא יוותרו על חובת התשלום המוחלטת של האב.
יש צורך ברפורמה מרחיקת לכת בתחום כלכלת הילד. ורפורמה כזו אכן נמצאת בדרכה, כך יש לקוות, במסגרת עבודתה של הוועדה לבחינת נושא מזונות הילדים במדינת ישראל, בראשות פרופ' פנחס שיפמן, שיושבת עלהמדוכה מאז 2006. מטרתה העיקרית של הוועדה היא לקבוע את "הנוסחה", דרך חישוב המזונות שמביאה בחשבון את הכנסות שני ההורים ומידת מעורבותם בטיפול בילדים. פרופ' שיפמן כבר התבטא בתקשורת ואמר שנקודת המוצא של הוועדה היא, ששני ההורים צריכים לשאת באחריות שווה ומשותפת לילדיהם, טיפולית וכלכלית.
היוזמה להקמת ועדת שיפמן עלתה כבר ב-2004, בפנייה של הורות=שווה למשרד המשפטים לקדם תהליך לגיבוש נוסחה לתשלומי כלכלת הילד, על בסיס מחקר השוואתי שערכה הורות=שווה, ובמסגרתו בחנה את המנגנונים הפועלים במדינות העולם המערבי. הורות=שווה הגישה שורה של ניירות עמדה בנושאים אלה, הן לממשלה על זרועותיה השונות והן לוועדת שיפמן.
הורות=שווה מציעה רפורמה המבוססת על שלוש רגליים:
-
החלת נוסחת מזונות אחידה, צודקת, שקופה וניתנת להתאמה בכל שינוי נסיבות
-
יעול הגבייה כך שלא תגרום לחיכוך בין ההורים
-
יעול האכיפה.
עד כה הביעו גורמים ממשלתיים וציבוריים רבים תמיכה ברפורמה ברוח זו, ואנו מצפים לראות צעדים מעשיים לקידומה.
במדור זה מרוכז מידע בתחומי כלכלת הילד שהוריו נפרדו.
|
