שלוש גישות לשוויון
למי שזקוק לתזכורת: סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 קובע: "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו... לפי הוראות הדין האישי החל עליו". הדין האישי במקרה של יהודים הוא דיני ההלכה. וזו קובעת כי האב חייב בתשלום דמי מזונותיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים (עד גיל 15). האם פטורה מחובה זו, אלא שכשמדובר בילדים מגיל 6 ומעלה ניתן לחייב בתשלום על ההוצאות הנוספות "מדין צדקה". בשורה התחתונה: בית המשפט פוסקים מזונות נמוכים יחסית, הכרחיים, שחלים במלואם על האבות. בפועל אימהות משמורניות נאלצות להוסיף מכיסן למחיית הילדים הריאלית, מה שהופך את המערכת למעט הוגנת יותר.
כדי להבין את עומק השינוי שהביאה השופטת בן-עמי, צריך לצלול אל פסק הדין שלה, שמסביר איך מתיישב איזון הכנסות ההורים עם ההלכה היהודית. "במרבית המקרים ההלכה משתלבת בעקרונות הצדק ובמאזן הכללי של החובות והזכויות של ההורים, אבל לעתים תוצאתה עיוות הפוגע באופן בולט בזכות לשוויון וביכולתו של האב לקיים את עצמו, ולו בדוחק," קובעת השופטת. במספר פסקי דין שכתבה היא מנתחת את הגישות השונות העומדות לרשות בית המשפט:
א. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מגן על זכותו של אדם לשוויון, גם לשוויון בתשלום מזונות.
ב. שיטת צמצום המזונות ההכרחיים (המוטלים על האב לבד) מאפשרת לבית המשפט לראות בהוצאות רבות יותר כמתחלקות בין שני ההורים.
ג. דיני היושר במשפט העברי מסייעים לבית המשפט "להקהות חודו של דין" ובעצם לא להשית את מלוא הסכומים המתחייבים מהדין העברי.
ד. פלפולו של פרופ' מיכאל קורינלדי, שהוכיח באותות ובמופתים שהדין האישי כלל לא חל על נשים, ועל כן הן חייבות במזונות לפי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) ולא פטורות לפי הדין העברי.
המשמעות של כל אלה היא אחת: צידוק לבית המשפט לשקלל את היכולת של שני ההורים ואת צרכי הילדים בבואו לפסוק מזונות: "הצורך באיזונים הראויים והשאיפה לשוויון בזכויות והחובות בתוך התא המשפחתי יכולים למצוא אפיקיהם הן מתוך הדין העברי והן דרכו," כותבת השופטת בן-עמי. ומייד לאחר מכן היא עורכת חישובים מחישובים שונים ומפחיתה את סכום המזונות המשולם.
השופטת בן-עמי השתמשה בגישה הזו לאורך כמה פסקי דין (למשל גם בע"מ 590/04), אבל רק אחד מהם הגיע לערעור לשופטת פרוקצ'יה וזו אימצה אותו ובכך נוצרה ההלכה החדשה, המודרנית. ובינתיים ההלכה כבר מכה גלים, ושופטי בתי משפט למשפחה משתמשים בה בפסיקותיהם. מעניין במיוחד פסק הדין של השופט שאול שוחט (תמ"ש 050770/03): גם הוא מציג את שלוש הגישות – צמצום המזונות הבסיסיים, ההישענות על דיני היושר (גישת השופטת חנה בן עמי), וראיית האם כמי שהדין האישי כלל אינו חל עליה (גישת קורינלדי), אבל הוא גם פוסל גישה רביעית של שופטים (אולי הוא מתכוון לשופט יהודה גרניט?), שטוענים שעבר זמנו של הדין ההלכתי ועל כן הם פוסקים תוך התעלמות ממנו. שוחט מפנה את תשומת הלב לכך שפסיקותיהם נפסלו בערכאות עליונות.
פסק דין נוסף שמאמץ את הלכות אוחנה וצינובוי – פס"ד של השופטת שיפרה גליק מבית המשפט לענייני משפחה בחדרה (תמש 1180/04).
ואחרי כל זה צריך לעצור ולחשוב לאן אנחנו מתקדמים. ארגוני גברים דוחפים לביטול סעיף 3(א) בתיקון לדיני המשפחה (מזונות) המפנה אל הדין האישי. ביטול כזה הוא אכן דבר ראוי, אלא שהוא כרוך בשינוי הססטוס-קוו הדתי וזו כבר מהפיכה אמיתית שדומה שלא תקרה בעתיד הנראה לעין. המאבק נגד כפיה דתית יעבור קודם בנישואים אזרחיים לפני שיגיע לגירושים ומזונות.
יחד עם זה, על רקע הלכות אוחנה וצינובוי, ספק אם ביטול ההפניה לדין העברי היא הצורך הבוער כעת. ממילא מצאו בתי המשפט דרכים לעקוף את המכשלה הזו, ויותר ויותר נראה פסקי דין שמחשבים את יכולתם של שני ההורים ולא רק של האב.
מה שנותר מכשלה ענקית, הוא דרך חישוב גובה המזונות. לשופטת בן-עמי יש מודל משלה. לשופט שוחט יש מודל אחר. יש כאלה שמחשבים דמי טיפול, יש כאלה שלא. מזונות מינימום שאין לרדת מהם נתפסים בעיני שופטים מסויימים כ-900 שקל, בעיני אחרים כ-1100 שקל. שופטות נשים פוסקות יותר משופטים גברים. שופטי בית משפט למשפחה פוסקים יותר מדייני בית הדין הרבני. הצדק לא רק שאינו נראה, הוא גם לא נעשה.
הורות=שווה פועלת בשנתיים האחרונות לקידום רעיון הפעלת נוסחת מזונות מחייבת בישראל, ממש כמו בכל מדינה נאורה בעולם. מדובר בקווים מנחים לחישוב מזונות, שיהיו אחידים בין כל בתי המשפט והערכאות, שהחישוב יהיה שקוף וניתן לניבוי מראש, מה שינקז את תחושות הכעס של שני הצדדים – אימהות שבטוחות שהן מקבלות מעט מדי, ואבות שבטוחים שהם משלמים יותר מדי. כחלק ממאמצים אלה מוקמת בימים אלה וועדה ממשלתית לדיון בנוסחה, ויש סיכוי שנשמע בשורות טובות בעתיד לבוא.
ואגב, מכיוון שהנוסחה תהיה א-מגדרית, לא יוכלו חברי הוועדה לצאת עם בשורה שעובדת רק כשהאמא מקבלת מזונות ובמקרה ההפוך אינה עובדת. ולכן יש סיכוי טוב שבדרך הזו תתבטל ההפניה לדין העברי בנושא מזונות. מתוך שלא לשמה, בא לשמה.
קישורים
רוח חדשה - במעריב, עו"ד רות דיין-וולפנר מברכת על פסקי דין ליברלים שמבטלים את חוסר השוויון בחלוקת מזונות.
אמא, אל תשכחי לשלם מזונות - דורית גבאי במעריב על פסק הדין של השופט שוחט: "לראשונה בישראל חויבה גרושה להשתתף בהוצאות המחיה של בנה, פעוט בן שנתיים, לאחר שבעלה לשעבר טען בביהמ"ש שהיא מרוויחה יותר ממנו."
