ילדים קטנים, זכויות גדולות
הילד כגורם פעיל

שתי מסורות נאבקות זו בזו על זכויותיו המשפטיות של הילד. גישה אחת שמה דגש על טובת הילד ומאופיינת בפטרנליזם, ומנגד קיימת השקפה הרואה בילד אדם אוטונומי שזכויותיו נפרדות מזכויותיהם של הוריו

מאת: ד"ר אשר מעוז

תהפוכות רבות עבר מעמדו המשפטי של הילד מן העת העתיקה ועד ימינו. בעולם העתיק לא נחשב הילד לבעל זכויות משלו. כך, למשל, היה קיים במשטר הרומי הקדום מוסד שלטון האב (Patria Potesta ). מוסד זה הקנה לאב שלטון מוחלט על בני משפחתו. הילד, וכך גם האישה, נחשבו לקניינו של ראש המשפחה, שהיה רשאי לנהוג בהם ככל העולה על רוחו, לרבות מכירתם לעבדות ואף הוצאתם להורג.

אולם, אין צורך להרחיק לכת עד לרומי העתיקה. בשנת 1874, במקרה בידוע כ"פרשת מרי-אלן", נזעקה עובדת סוציאלית בניו יורק לסייע לילדה שהוריה הזניחו את צורכיה ואף התעללו בה. לתדהמתה, התברר לה כי אין כל חוק האוסר על התעללות בילדים או על הזנחתם. בצר לה פנתה לאגודה למניעת התעללות בבעלי חיים והפצירה במנהליה להגיש תביעה פלילית נגד ההורים במסגרת החוק האוסר התעללות בבעלי חיים. הנימוק שהעלתה היה כי ילדים משתייכים למשפחת בעלי החיים, ולפיכך זכאים אף הם להגנה מפני התעללות. האגודה השתכנעה לתבוע, ובית המשפט הרשיע את ההורים על הפרת החוק האוסר על התעללות בבעלי חיים. רק בשנת 1601 הוטלה חובה משפטית על הורים באנגליה לפרנס את ילדיהם. חובה זו לא הוטלה מדאגה לילדים, אלא כדי לשפוט את הרשויות המקומיות שנאלצו לשכן ילדים עזובים בבתי מחסה.

מאובייקט לסובייקט

השינוי המהפכני שעבר על הילד במשפט היה מהפיכתו מאובייקט, מחפץ חסר מעמד וחסר זכויות, הנתון למרותם הבלעדית של הוריו, לסובייקט, כלומר לנשוא של זכויות משפטיות. למהפכה זו שתי פנים: הילד הפך לבעל זכויות כלפי הוריו, והחברה רכשה לעצמה סמכות להתערב ביחסים בין ההורים לבין ילדם. מהפכה זו, שהלה במחצית המאה הקודמת, השתיתה את מערכת היחסים בין הילד לבין הוריו על מישור של זכויות וחובות הדדיות. מעתה הוטבע עקרון חדש, שלפיו על ההורים לפעול ביחס לילדיהם - עקרון טובת הילד. אולם, גישה זו קפלה בחובה דוקטרינה של ראיית הילד כגורם סביל, שהוריו, או במקרים הראויים, החברה - יקבעו מה היא טובתו וינהגו בהתאם לקביעה זו.

בשנים האחרונות התפתחה גישה חדשה של הכרה בילד כיצור אוטונומי בעל אינטרסים וזכויות משלו. גישה זו, שבמהלך התפתחותה אנו מצויים עתה, משלימה את המהפך מראייתו של הילד כחפץ הנתון ברשות הוריו ליצור אוטונומי הזכאי להגנת ערכי היסוד החוקתיים שלו, הן כלפי המדינה והן ביחס להוריו.

בהבדל משלב הביניים, שאך הטיל על ההורים את החובה להפעיל את סמכויותיהם ההוריות לאור העיקרון של טובת הילד, ההתייחסות המוצעת לילד היא כאל בעל אינטרסים וזכויות משלו, נפרדים מאלה של הוריו, הראויים להגנה חוקתית. על פי גישה זו, על ההורים מוטלת החובה לפעול בהתאם לאינטרסים המוגנים של ילדם. בעוד שהגישה המסורתית של ההקפדה על עקרון טובת הילד מגלמת גישה פטרנליסטית כלפיו, הרי שעל פי הגישה המכירה בזכויותיו, במאובחן מן האינטרסים של הוריו, רואים בילד מעין בוגר - צעיר המסוגל לפתח השקפות ורצונות משלו שאינם עולים , בהכרח, בקנה אחד עם אלה של הוריו.

זכויות הילד מסווגות לשתיים: בזכויות החוקתיות הניתנות לו באזרח בחברה ומקבילות בעיקרן לזכויותיו האזרחיות של כל פרט בחברה: חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש הדת והמצפון וכיוצא באלה. בצד אלו מוכרות זכויותיו של הילד כלפי הוריו. זכויות אלו נובעות מן הקשר המשפחתי ומהיותו קטין, והן עולות גם מחובותיהם של ההורים לספק לו את צרכיו החומריים והנפשיים. 

ההורים יודעים הכי טוב

תיאוריה חדשנית זו עלתה לראשונה, בפסיקתו של בית המשפט העליון בישראל, רק לפני פחות מחמש שנים ולא זכתה להסכמתם של כלל השופטים. רבים מבין השופטים עדיין נוהים אחר המבחן המסורתי של טובת הילד. כדי להבהיר את המחלוקת בין שתי הגישות, מן הראוי להדגיש כי אף לפי התורה זכויות הילד אינן בלתי מוגבלות, לא זכויותיו האזרחיות ולא הזכויות הנתונות לו כלפי הוריו. המגבלות על שתי קבוצות הזכויות האלו נובעות מן ההנחה בדבר שלב ההתפתחות של המודעות, ההבנה והתובנה של הילד. מטעם זה לא מוענקת לקטינים הזכות להשתתף בבחירות למוסדות השלטון. אף היקפן של הזכויות החוקתיות האחרות מושפע מגורם זה. כך הדבר גם ביחס לזכויותיו של הקטין כלפי הוריו.

כאן אף עשויות זכויות הקטין להתנגש באוטונומיה המוענקת למשפחה ומופעלת על ידי ההורים. החברה מניחה כי ההורים הם האנשים המתאימים ביותר לשקול את טובתו של ילדם ולהגן על האינטרסים שלו. לפיכך, החברה נמנעת, בדרך כלל, מלהתערב בהחלטות של ההורים באשר לאופן גידולם וחינוכם של ילדיהם. כך, למשל, פסל בית המשפט העליון של ארצות הברית, לפני 65 שנים, חוק של מדינת נברסקה, שאסר על הוראת לשונות זרות לילד בטרם השלים שמונה שנות לימוד. בית המשפט קבע, כי חוק זה מתערב שלא כראוי בסמכותם של ההורים לפקח על חינוך של ילדיהם. שנתיים לאחר מכן פסל אותו בית משפט הוראה, שחייבה את ההורים לשלוח את ילדיהם לבית ספר ציבורי. בית המשפט קבע, כי זכותם של ההורים לקבוע את אופן גידולם וחינוכם של ילדיהם, כוללת את הזכות לשלוח אותם לבית ספר פרטי או דתי.

כשזכויות ההורים והילד מתנגשות

למרות האמור לעיל, הזכות של ההורים לגדל ולחנך את הילד מוגבלת על ידי זכויות הילד וטובתו. כאשר זכויות אלו מופרות, על המדינה להתערב, וזאת מתוקף חובתה, כ- Parens patriae , להגן על אזרחיה שאינם מסוגלים להגן על עצמם. התערבותה של המדינה תידרש כאשר ההורים אינם מסוגלים לבוא לכלל הסכמה באשר לאופן גידולם של הילדים או כאשר הם מפרים את חובותיהם כהורים. התערבות זו תבוא גם כאשר קיימת התנגשות בין זכויות ההורים לבין זכויות הילד.

כך, למשל, פסל בית המשפט העליון של ארצות הברית חוק של מדינת מסצ'וסטס, שאסר על קטינה לעבור הפלה ללא הסכמת הוריה ואף ללא קבלת הרשאה מבית המשפט. בית המשפט קבע כי מדובר על החלטה בלתי הפיכה, ולכן זכותם של ההורים לחנך את ילדיהם על פי השקפת עולמם המוסרית. בדומה לכך, קבע בית הלורדים, הערכאה המשפטית העליונה בבריטניה, כי זכותה לשל נערה מתחת לגיל 15 לאוטונומיה גוברת על התנגדותם של הוריה, שהיא תקבל אמצעי מניעה מרופא. בית הלורדים הדגיש את העובדה, כי הקטינה הגיעה למצב של בשלות וכשירות, וכי היא מסוגלת להבין ולהחליט בנושא הנוגע לה.

חסידי עיקרון טובת הילד מתנגדים לאימוצה של התזה בדבר זכויותיו העצמאיות של הילד. הם טוענים כי המבחן המסורתי מיטיב להגן על הקטין. אחרים טוענים כי המבחן המסורתי מיטיב להגן על הקטין. אחרים טוענים, כי לרוב תהיה התוצאה זהה על פי כל אחד מן המבחנים הללו. אכן, כך הדבר ברובם של המקרים אף שלא בכולם. יתירה מכך, בהיותה תיאוריה חדשה, קשה לסכם בשלב זה את כיווני ההתפתחות שלה. עם זאת, נראה, כי עיקר חשיבותה של תורת הזכויות נעוץ במישור ההצהרתי - חינוכי. תורה זו מעבירה את המסר, כי הילד הוא בראש ובראשונה אדם, בעל רצונות ומאוויים משלו, ואלה ראויים לכבוד ולהתייחסות כשל כל יחיד בחברה.

-------

מתוך: ילדים - ביטאון בנושאי חינוך, בריאות, בטיחות ורווחה, הוצאת בטרם
         גיליון מס' 1, דצמבר 1999