ילדים להורים גרושים - איילת ברק.doc

תמצית

חלקו הראשון של מסמך זה, דן בהשפעות הפסיכולוגיות של גירושין על ילדים. מחקרים שונים מצביעים על מספר מאפיינים משותפים בתהליך הפסיכולוגי אותו עוברים רוב הילדים לאחר גירושי הוריהם. תהליכים אלה, דומים במובנים מסויימים לתהליכי עיבוד אבל, ובאים לידי ביטוי בקשיי התנהגות המתבטאים בין השאר בבעיות בלימודים, בעיות בקשר עם ההורים, תפיסה עצמית שלילית ועוד.

השלכות הגירושין על ילדים נוגעות גם להיבטים כלכליים. כ-40% מתוך הילדים החיים במשפחות חד הוריות שבראשן עומד הורה גרוש, חיים במשפחות במקבלות מזונות מביטוח לאומי (כ- 48 אלף ילדים). בנוסף, ישנן משפחות רבות אשר רמת חייהן יורדת בעקבות תשלום מזונות נמוך, או אי תביעה של מזונות. מצב זה משפיע על רמת חייו של הילד, ועל האפשרויות להתפתחותו החינוכיות, וכתוצאה מכך ליכולתו להסתגל לגירושין. בנוסף, העדר תשלום מזונות עשוי לגרום להתרחקות האב מילדיו, ובכך להשפיע על מידת הקשר עם האב, אשר אובחנה כאחד הגורמים החשובים להתפתחותו התקינה של הילד.

חלקו השני של המסמך, מתמקד בנושא קביעת המשמורת על הילד. חוק הכשרות והאפוטרופסות 1962, קובע כי במקרה גירושין יחליטו ההורים בהסכם מי יהיה האפוטרופוס של הילד, מי יגדל את הילד, וכן הסדרי ראייה עם הורה שאינו משמורן. הסכם זה דורש אישור בית משפט אשר נועד להבטיח את טובתו של הילד בהסכם. לפי סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופוסות, אם ההורים אינם מסכימים ביניהם, יקבע בית המשפט עניינים אלה כפי שייראה לו לטובת הקטין. יחד עם זאת, הסעיף מוסיף וקובע כי ילדים עד גיל 6 יחיו עם אמם.

ל"חזקת הגיל הרך", הקובעת כי ילד יחיה עם אימו עד גיל 6, ישנן השלכות הנוגעות גם  למשמורתם של ילדים בוגרים מגיל שש, השלכות לגבי גורלם של ילדים נוספים במשפחה שאינם בני שש, וכן להמשך חייו של הילד עם אמו גם לאחר שעבר את גיל שש בשל חוסר רצון לערער את יציבות חייו.

"חזקת הגיל הרך", זוכה היום לביקורת, בטענה כי היא אינה מתאימה לתנאים החברתיים והכלכליים של ימינו; היא אינה תואמת תאוריות פסיכולוגיות מתקדמות אשר גורסות כי טובת הילד היא לקיים קשר יציב ועקבי עם שני הוריו; והיא משפיעה גם על גורמים נוספים המסייעים לבית המשפט דוגמת עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים, אשר נוטים לחוות דעתם המקצועית בהשפעת הדוקטרינה. לפיכך יש הקוראים לבטל או לשנות את "חזקת הגיל הרך" בחוק הכשרות והאפוטרופסות, ולאפשר לבית המשפט לקבוע את משמורת הילדים בכל מקרה לגופו.

בנוסף לכך, החוק מדגיש את הצורך בדאגה ל"טובת הילד" בהחלטות המשמורת. תפקידו של בית המשפט, וכן של הגורמים המסייעים לו- דוגמת העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים הוא לדאוג לטובת הילד, במצב בו לעיתים טובתו עשויה להזנח בשל הקונפליקט והמאבק שעשוי להווצר בין הורים בעת הגרושין.

בדיון בנושא קביעת משמרתו של הילד, יש לבחון גם את זכות הילד להשמיע את דעתו. זכות זו מעוגנת בסעיף 12 באמנה הבינ"ל לזכויות הילד, המחייב מדינות החתומות על האמנה לתת לכל ילד המסוגל לכך, להביע את דעתו בכל העניינים הנוגעים לו, ולתת משקל לרצונו בהתאם לגיל הילד ולבגרותו. כאשר דנים בטובת הילד, בהליכים אשר קובעים את גורלו דוגמת קביעת המשמורת לאחר הגרושין, יש לתת את הדעת גם למקומו של הילד וליכולתו להשמיע את קולו בהליכי קביעת המשמורת.