זאב שוסטר

יום המשפחה, שאנחנו חוגגים מדי שנה, מצדיק הקדשת כמה דקות לנושא. האם בעולם המודרני יש בכלל חשיבות למשפחה? ומהי תרומתה של המשפחה לחברה?

מבחר ההזדמנויות והאפשרויות שעומדות בפנינו כיום הוא בלתי מוגבל ממש, אבל למרות זה אנחנו חסרי סבלנות, חסרי סובלנות לזולת. האווירה בחברה שאנו חיים בה נעשית קשה מיום ליום. תופעות קשות כמו אלימות גוברת, התמכרות לסמים ופשיעה בין הצעירים, הן מכת המדינה. האם ניתן לשנות זאת? האם אפשר להחליף את "האופנה" הזאת?

התא המשפחתי עשוי להיות הפיתרון לכמה מהבעיות האלה.

במשפחה מקבלים הילדים את הערכים, שידריכו אותם אחר כך בחיים החברתיים שלהם. במשפחה הם לומדים לקבל ולתת אהבה. במשפחה מקבלים הילדים את יסודות התקשורת הבין אישית ואיך מתמודדים עם עימותים. במשפחה הם מפנימים כמה חשוב לבקש סליחה ולהבין זה את זה. במשפחה הם מפתחים יכולת לאמפתיה לזולת ועשויים למצוא את האושר בעזרה ותמיכה באחרים. זו חובתנו לתת לילדנו הזדמנות לגדול במשפחה. כל סוג של משפחה.
ילדים שמרגישים בטוחים ומוגנים במשפחה יהיו רגועים יותר, יוכלו להתמודד עם מצבים בלתי צפויים, יוכלו לקבל החלטות נבונות ושקולות. העולם שלהם יציב יותר. אלו המבוגרים של המחר, אלו הילדים שיעצבו את החברה. הכל מתחיל במשפחה שמגדלת אותם.

אולי זה המקום לשאול מהי המשפחה?

רובנו התרגלנו לחשוב על המשפחה במונחים שעליהם גדלנו – שני הורים נשואים באושר, שניים-שלושה ילדים. אבל לפי דו"ח ארגון "משפחה חדשה" פחות מ-60% מהמשפחות בישראל הן משפחות בהן שני הורים נשואים זה לזה. נתונים ממשלתיים אמריקניים מעלים, שבארה"ב שיעור המשפחות האלה גבוה מעט יותר מ-50%. בתוך שנים ספורות תהיה המשפחה "הנורמטיבית" במיעוט. הרוב יהיו משפחות בהן ההורים אינם נשואים, משפחות דו-מוקדיות בהן ההורים התגרשו, משפחות חד-הוריות, משפחות בהן ההורים אינם בני-זוג, משפחות חד-מיניות, ועוד.
וכל אלה גם יחד הן משפחות. כולן נותנות מסגרת לילדים, כולן מספקות להם חום ואהבה, כולם מקנות להם יציבות. זו רק החברה, עדיין שמרנית בחלקים גדולים שלה, שמדרגת משפחות לפי מידת קרבתן לנורמה מיושנת, שעוברת מעולם.