נער שאין לו אבא נמצא בסיכון גבוה יותר להדרדרות לפשע

שרה הול

לנוכחותו של אב ביולוגי, שמקיים קשרים קרובים עם בנו, בין אם הוא חי בבית ובין אם לאו, עשויה להיות גורם מהותי במניעתם של נערים בקבוצות סיכון מלהדרדר לפשע. לעומת זה מתברר, שתרומתם של אבות חורגים להפחתת הסיכוי להדרדרות היא קטנה. כך מגלה מחקר, שהוצג אתמול בכנס בבירמינגהם של האגף לפסיכולוגיה משפטית של אגודת הפסיכולוגים הבריטית.

המחקר של הפסיכולוגית הקלינית ג'ני טיילור (Jenny Taylor) עסק בשאלה מדוע חלקם של הנערים, שיש להם כל "גורמי הסיכון" שקשורים בהתנהגות פלילית, לא הידרדרו לפשיעה על אף זאת. בהסתמך על נתונים, שנאספו באיזורי מצוקה בדרום לונדון, השוותה ד"ר טיילור בין קבוצה של "ילדים טובים" ללא כל הרשעות פליליות ושלא גרמו כל בעיות למורים, לבין קבוצה של "ילדים רעים" ביחידה סגורה של מתבגרים בלתי-נשלטים, שחלקם הגדול קשורים בתכיפות במעשי פשע בתחומי התקיפה המינית, גנבה וגנבת מכוניות.

כל 68 הנערים, בין הגילים 12 ו-16, היו מרקע של צווארון כחול, עם יכולת אינטלקטואלית נמוכה מהממוצע. כולם באו ממשפחות גדולות, סבלו מבעיות היפראקטיביות ומבעיות עם בני גילם, ובשתי הקבוצות 40% סבלו מדיסלקציה.

התברר שהיה הבדל משמעותי ביותר בין שתי הקבוצות: 55% של קבוצת "הילדים הטובים" חיו עם האבות הביולוגיים שלהם, בהשוואה ל-4% בלבד מקבוצת "הילדים הרעים". 80% בקירוב מקבוצת "הילדים הטובים" העידו, שהם בקשרים קרובים לאבותיהם הביולוגיים. בין אלה היו 24% מהקבוצה שאמרו, שיש להם אבא ביולוגי שחי בנפרד מהם ושהוא גורם משפיע בחייהם. רק 18% אמרו, שאין להם מישהו שראו בו דמות אב, בעוד ש-3% אמרו שיש להם אבא חורג.

בין "הילדים הרעים" 45% אמרו, שאין אף אחד שבו ראו דמות אב, 30% אמרו שיש להם אב חורג, 22% אמרו שיש להם אבא ביולוגי שלא חי בביתם, ורק 4% אמרו שיש אבא שגר בביתם.

ממצאים כאלה עשויים לתמוך בגישתם של חוקרים הטוענים, שקיומו של אב חורג אינו מרכיב התומך בילד אלא להיפך - מוסיף "גורם סיכון", אמרה ד"ר טיילור. לדבריה, אב שמתנגד לפשיעה ושמגלה התעניינות בבנו מהווה גורם חשוב ביותר של השפעה  חברתית ואיזון מול השפעות שליליות כמו אלה של בני אותו גיל.

תרגם גדעון ברוידא