זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כבוד השופטת נ' מימון) בתיק משפחה 1606/98, שבו חויבה המשיבה לשלם למערער סכום של 2,100 ₪.

פסק הדין ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

עילת התביעה נסבה על תשלום נזקים ועגמת נפש שנגרמו למערער, לטענתו, בגין פתיחת תיק הוצאה לפועל נגדו על-ידי המשיבה בשל אי תשלום מזונות ובגין עיקול שהוטל בהליכי ההוצל"פ, על מכוניתו אשר נתפסה ואוחסנה משך מספר חודשים במחסן ההוצאה לפועל.

בתקופה זו, טען המערער בפני בית-משפט קמא, הוא שכר רכב חלופי, שילם את הוצאות האחסנה ונגרמו לו הוצאות, בזבוז זמן, טרדות ועגמת נפש.

לטענת המערער, תיק ההוצאה לפועל נפתח מלכתחילה שלא כדין ובחוסר תום-לב לאחר שהמשיבה הצהירה, הן בפני ראש ההוצאה לפועל והן במשטרה, הצהרות כוזבות ומטעות.

המערער הגיש בלשכת ההוצאה לפועל בקשה בטענת פרעתי. בקשה זו התקבלה ומכוניתו שוחררה.

המערער העמיד את תביעתו בבית המשפט קמא על סכום כולל של 100,000 ₪.

לטענת המערער, בית המשפט קמא שגה בכך שלא נימק את פסק הדין והוא גם שגה בכך שפסק למערער סכום של 2,100 ₪ בלבד, על אף שזה הוכיח את מלוא תביעתו. לטענתו, הסכום שנפסק הוא סכום חריג באופן קיצוני ביותר מגבולות הסביר, ותוצאת פסק הדין מהווה "לעג לרש".

המערער, אשר טען לפני בעצמו פרש יריעה רחבה של טענות, החל מהטענה שפסיקת בית משפט קמא עולה כדי פגיעה בזכויותיו לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועד לטענה שיש למנוע מב"כ המשיבה מלטעון משום שאיחר בהגשת עיקרי הטיעון.

למעשה, ביקש המערער לנהל במסגרת הערעור את תביעתו מחדש תוך שהוא טוען, מעיד, ומציג ראיות שונות, הכל בעת ובעונה אחת.

בהעדר ייצוג, אפשרתי למערער לפרוש בפני את מלוא טיעונו. יחד עם זה, ערכאת הערעור אינה אמורה לדון בתביעה מחדש, קל וחומר בהליך שקוים לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

לאחר סיום הטיעון בערעור הגיש המערער, ביום 21.10.02, בקשה לתיקון פרוטוקול, שאותה אני מקבל. אולם, אינני מקבל הודעה שהגיש המערער באותו מועד, שאליה הוא צירף ראיות מסוימות (הסכם שכ"ט וקבלה), וכן טענות נוספות. ראיות אלה היה על המערער להגיש לפני בית-משפט קמא. לא הוגשה לפניי בקשה להתיר הגשת ראיות נוספות בערעור וגם לא הוצג כל טעם לאי הצגתן של ראיות אלה בפני בית המשפט קמא.

אשר לטענותיו של המערער באותה הודעה, במהלך הדיון בערעור התאפשר למערער, כפי שכבר נאמר, לפרוש את טענותיו בערעור בצורה רחבה ביותר, ולא ראיתי מקום או הצדקה לאפשר הצגת טענות נוספות לאחר תום הדיון בערעור.

אשר לטענה שאין להתיר לב"כ המשיבה להציג את טענותיו בשל האיחור בהגשת עיקרי הטיעון, מקובלת עלי תשובתו של ב"כ המשיבה, כי הודעת הערעור הומצאה לו רק ביום 22.9.02, כי קיבל אורכה מעורך דינו של המערער (דאז) לשם הגשת עיקרי הטיעון ולאחר שהאחרון הודיע לו כי איננו מייצג את המערער, הוא התקשה לאתר את המערער על מנת למסור לו את עיקרי הטיעון.

אשר לטענה שהיה על בית משפט קמא לנמק את פסק דינו, טענה זו עומדת בניגוד להלכה הפסוקה, לפיה בית המשפט אינו חייב לנמק פסקי-דין אשר ניתנים לפי סעיף 79(א) (ראה: ע"א 757/88 ברמן נ' איילון, תק-על 90(3), 656; ע"א 6160/98 שיר נ' שיר, תק-על 98(3) 629).

אשר לטענותיו של המערער נגד פסק הדין לגופו, לעניין זה כבר ציינתי, שלא היה מקום במסגרת הערעור לפרוש מחדש את מלוא יריעת המחלוקת שבין הצדדים, תוך תקווה לקבל מערכאה זו פסק-דין שונה מזה שניתן על-ידי בית המשפט קמא. הדברים אמורים במיוחד כאשר מדובר בערעור על פסק-דין שניתן על דרך הפשרה. לעניין זה ההלכה היא כי "ערכאת הערעור תתערב בפסק דין כזה רק במקרים של 'חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו'". (זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית), עמ' 858; רע"א 2587/98 מיידנברג נ' ששון, תק-על 99(3) 129).

במקרה שלפנינו, לא שוכנעתי בקיומה של חריגה קיצונית כזו. אכן, מתוצאת פסק הדין עולה שטענותיו של המערער, רובן ככולן, נדחו על-ידי בית המשפט קמא, שהרי נפסק לו סכום של 2,100 ₪ בלבד מתוך תביעה אשר סכומה הכולל עמד על 100,000 ₪. אולם בכך בלבד אין כדי ללמד שהסכום שנפסק איננו סביר, בוודאי לא בצורה קיצונית. שהרי קיימת אפשרות כי בית המשפט קמא לא האמין למערער או שסבר שתביעתו מופרזת בצורה קיצונית.

אין זה מתפקידי במסגרת זו ליתן הנמקות אשר לא ניתנו בפסק דינו של בית המשפט קמא. עם זה, קשה שלא להצביע על חוסר ההיגיון שבהוצאת סכום של 36,604 ₪ בגין שכירת רכב חלופי, כאשר תיק ההוצל"פ כולו עמד על סכום של 26,200 ₪. כמו כן יש לציין, שחרף קבלת טענת 'פרעתי' ומתן הוראה לשחרור המכונית, קבע ראש ההוצל"פ שעל המערער לשאת בעצמו בהוצאות האחסנה של המכונית (החלטה מיום 21.6.99).

התוצאה היא שהערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבה הוצאותיה בערעור זה ובנוסף, שכר טרחת עורך-דין בסכום של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, כ"ב בסיון תשס"ג (22 ביוני 2003), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין למערער ולב"כ המשיבה.

י' עדיאל, שופט