|
בשנת 2009 נערכה רפורמה בתחום ההוצאה לפועל והאכיפה בישראל, כשהוקמה רשות האכיפה והגבייה, שהורכבה מלשכות ההוצאה לפועל והמרכז לגביית קנסות. הקמת הרשות נועדה להתמודד עם הבעייה העיקרית כפי שמקובל לחשוב: עומס רב ויעילות גבייה נמוכה. בכל האמור בגביית תשלומי מזונות נותרה הבעייה בעינה ואף הוחמרה, כשאמצעי הגבייה החדשים מיושמים בחלק מהמקרים כדי לגבות סכומי כסף בלתי צודקים.
רשות האכיפה והגבייה היא המופקדת על יישומו של חוק ההוצאה לפועל, שנועד לאפשר ל"זוכים" לגבות תשלומים המגיעים להם על פי חוזה או שנפסקו לזכותם בבית המשפט, ובמקביל הוא נועד להגן על "חייבים", שמפאת יכולתם הכלכלית הנמוכה אינם יכולים לשלם את חובם. לפי הפרשנות המקובלת, החוק מאפשר לשמור על קניינו של האדם, שזו זכות יסוד שלו, ומנגד מבקש לשמור על כבוד האדם וחירותו, שאף היא זכות יסוד. ההגנה בחוק כנגד הפיכת אדם לפושט יד ונטל על הקופה הציבורית היא רחבה ואף גוברת על השמירה על קניינו של האדם, למעט במקרה אחד: חוב מזונות. במקרה של חוב מזונות אין כל הגנה לחייב, והוא צפוי לפגיעה קשה ברכושו ואף בחירותו. זהו אחד השיירים האחרונים בחוק הישראלי מהמשפט הבריטי המנדטורי, למרות שבבריטניה עצמה הוא בוטל.
הורות=שווה פועלת לקביעת כללים על פיהם יחושבו תשלומי כלכלת הילד, כשהם מותאמים ליכולתם הכלכלית של שני ההורים ולצרכי הילד. מחישוב זה ייגזר גובה התשלום שאחד ההורים צריך לשלם להורה השני, כהשתתפות בעלות כלכלתו. רק לאחר שדרך החישוב החדשה תיכנס לתוקף, תהיה הצדקה לאכיפה התקיפה כנגד משתמטים מתשלום.
|
