|
בתקופת האימפריה העותמנית היו בתי הדין השרעיים בתי המשפט העיקריים בארץ. עם כניסת המנדט הבריטי לארץ הוגבלו סמכויות בתי הדין השרעיים לענייני המעמד האישי של מוסלמים בלבד, ועם הקמת המדינה הכירה המדינה בבתי דין אלה, ואף הגדירה את סמכויותיהם בפקודת סדרי שלטון ומשפט, בחוק הקאדים ובחוקים נוספים. בשנת 2001 עברו בתי הדין השרעיים מאחריות משרד הדתות לאחריות משרד המשפטים.
לבתי הדין השרעיים סמכות לדון בנושאי נישואים, גירושים, מזונות, אפוטרופסות, החזקת ילדים, אבהות, "ציות ושלום בית", ווקף (הקדשים), מניעת אלימות במשפחה, התאסלמות, יחסי ממון בין בני זוג, ירושה ועוד. הדיונים בבית הדין השרעי נערכים לפני קאדי יחיד, והדין לפיו הם מתקיימים הוא החדית' השרעי, המבוסס על ההלכה המוסלמית - השריעה. בישראל פועלים שמונה בתי דין שרעיים (בבאקה אל-גרבייה, עכו, חיפה, נצרת, טייבה, יפו, באר שבע וירושלים) וכמו כן פועל בית דין לערעורים בירושלים, שהדיונים בו נערכים בפני שלושה קאדים. על הניהול האדמינסטרטיבי אחראית הנהלת בתי הדין השרעיים במשרד המשפטים.
|
